על פי הדוח שקיבלתי מדגימת הדם נראה שחברות התרופות יפתחו את מחסני החרום, בבתי הטבע רצו שמועות שהנה לקוח חדש מצטרף למועדון הבריאות.

עם אלו הייתי יכול להסתדר... אבל כל אלו לא הכינו אותי למשטר החרום החדש שהונהג בבית:

החטיפים והממתקים נעלמו מהארונות במטבח לחלוטין. אפילו בחיפוש דקדקני אל תוך שעות הלילה בכל מקומות המחבוא האפשריים לא נמצא זכר  לקוביית שוקולד לרפואה.
את מקומם של הפיצוחים תפסו הברוקולי, הגזר, הפלפלים ומיני עלים ללעיסה.
הפרות היבשים הוגדרו  לפתע כממתקים החדשים שלי וגם אלו בהקצבה דלה.
הרגשתי כמו בתקופת הצנע בה נתנו תלושי מזון לתושבים.
כל דבר שנכנס לפי – גם אם הוא נבטי שעועית...הונח על הצלחת במידתיות רבה.
כאשר חשבתי להבריח איזה ביג מק למשרד...גיליתי את הזרועות הארוכות של רעייתי.

בצר לי החל לשוטט ברחובות ולמצוא את שחשקה נפשי:

בין המשרד לביתי, פזורים להם דוכני שווארמה, פלאפלים ופיצריות מלאות גבינה צהובה הנמתחת לה כרקדנית אקזוטית על במת בצק. 

הסתכלתי ימינה, שמאלה, מאחור ומלפנים ולאחר שוידאתי שאף אחד מהילדים לא הוחבא בבגז'...עצרתי את רכבי ליד  דוכני הפסט פוד.
יצאתי מהרכב והתקדמתי בזהירות דווקא לכיוון דוכן הפלאפל - מאחר ולידו  היה כספומט שיכול היה לשמש לי כאליבי – במידה ורופאת המשפחה תקפוץ לי פתאום מאחד מפחי האשפה...אוכל לטעון בהתרגשות שבסה"כ רציתי למשוך מזומן בשביל....לקנות נבטים וירקות (הרי דוכני הירקות לא מקבלים כרטיסי אשראי....)

לשמחתי רופאת המשפחה לא הסתתרה בפח וככל שהתקדמתי, ריחו הנעים של הפלפל הוביל אותי כמסומם אל פיתחו.
ליתר ביטחון התכופפתי כאילו אני שורך את נעלי ומבעד לכתף זרקתי מבט אל שמשת הזכוכית של הפאפל לוודא שלא מתנוססת עליה תמונתי תחת הכותרת –
"כל המזהה אדם זה בסביבה נא להודיע מידית למוקד המשפחה".

השטח היה נקי ובעל הדוכן מילא עבורי את הפיתה בכדורים מטוגנים ונהדרים למראה.
אבל אני שעברתי סדרת חינוך לבריאות, התעקשתי בתוקף שהוא יוסיף  גם סלט מלמעלה ושלא יגזים עם הצ'יפס....טוב בעצם שיוסיף עוד טיפה, בכל זאת צ'יפס עשוי מתפוח אדמה.

את מנת הפלאפל ארזתי בעדינות ולקחתי אותה איתי להתנות אהבים מאחורי השיחים שבחצר האחורית.

חזרתי הביתה שתאוותי בבטני ואשתי הציעה לי לחתוך לי סלט קצוץ. אמרתי לה בגאווה שרק הרגע אכלתי  סלט (השמטתי את המילה  - גם) וזכיתי למחמאות ולקריאות עידוד מכל השכונה. "כל הכבוד!!!"

השבת הגיע בשעה טובה ולכבודה התחמשתי בכל מיני פתגמים ופסקי הלכה המעידים שבשבת צריך לאכול גם בשר וגם דגים ומגוון עצום של מטעמים. יותר מכך, יגעתי ומצאתי פרשנות, שממנה ניתן להסיק ש...הקלוריות של השבת לא נחשבים...(אני כמעט בטוח שהיה מי שפעם אמר או התכוון להגיד את זה).
ואם הקלריות לא נספרות בשבת, הרי שמן הסתם הוא...שגם הכולסטרול שלהם לא נספר בדם....(הגיון בריא).

בין פרצוף מעורר רחמים, לשיחות נפש עם הילדים, הצלחתי להקים מחאה חברתית נגד הדרת חמין.

מאחר ואנחנו באופיינו אנשים מסורתיים (בשעת הצורך), הפיצוחים, הגלידה, העוגות חזרו למקומם הטבעי במהלך השישי שבת כהשלמה לתבשילים והסלטים עם הרטבים (המתבססים גם על ירקות). 

במהלך השבוע פיזזתי את השיר מתוך ההצגה "שמלת השבת של חנהל'ה - אז למה לא כל יום שבת".
אם השופטים של X פקטור היו שומעים אותי, הם בוודאי היו אומרים שאני שר עם הרבה רגש.