ימים אלו ימים מיוחדים ביותר ואור גדול הולך ובא לקראתנו, "המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים", ומרגישים באויר אורה זו תורה, אור המנורה זכה וברה. 
וידוע המעשה על הרב הקדוש רבי צבי אלימלך מדינוב זצוק"ל בעל ה"בני יששכר", אשר היה מקדושי וצדיקי עם ישראל, אשר היה נכד אחותו של מאור ישראל רבנו ישראל מליז'נסק בעל ה"נועם אלימלך". כשאמו הייתה הרה, נסעה לדודה הקדוש רבנו אלימלך לשאול איזה שם תקרא לילד שתלד, השיב לה רבי אלימלך: תלדי בן זכר וקראת את שמו "אלימלך". שמעה האשה והתחלחלה כי חשבה שזה רמז שלא יזכה הנועם אלימלך לראות את בנה ולכן רומז לה לקרא לבנה על שמו, הפצירה בו שיתן שם אחר, ענה הנועם אלימלך: יקרא שמו "צבי אלימלך". אחרי שנולד ונקרא שמו צבי אלימלך, אמר הנועם אלימלך: כעת הוא יהיה חצי כמוני, על השם אלימלך שהוא חצי משמו. 
הרב צבי אלימלך גדל ועלה בתורה וביראת שמים והגיע למדרגות גדולות ונשגבות. והנה התקרב ימי חנוכה והרגיש שבכל שנה בימים האלו מרגיש הוא התעלות ואור גדול בנפשו יותר מכל ימות השנה וקיבל על עצמו, כאשר ילך בימי חנוכה לרבו החוזה מלובלין, ישאל אותו מדוע האור אשר הוא מרגיש בימים אלו יותר מכל ימות השנה. וכשהגיע לרבו החוזה, איך שנכנס לחדר אמר לו רבו: דע לך ששורש נשמתך רמה וגדולה ובימים אלו ימי חנוכה מתרומם אתה למעלות גדולות ולא תחשוב שאתה מבני החשמונאים ואין אתה כהן, אלא שורש נשמתך מבני יששכר אשר ישבו בבית הדין של החשמונאים ולכן בימי חנוכה האור והכח שלך גדול והקירבה להקב"ה גדולה מאוד. ולכן הרב צבי אלימלך מדינוב קרא לספרו "בני יששכר" שהוא משורש בני יששכר.
 
הנה ידע האדם שכל כוחו נשאב משורשו ומקור מחצבתו ולכן כשראו השבטים את יוסף הצדיק אמרו: הנה בעל החלומות הזה. 
ושורש הדברים: ידוע שלכל יהודי יש אות שהוא שורש נשמתו בתורה הקדושה והיא "אות היא לעולם", היונק ממנה את כוחו וכו'. וכששונאי דוד רדפו אותו ודיברו עליו לשון הרע, עמד דוד והתפלל להקב"ה: "עשה עימי אות לטובה ויראו שונאי ויבושו", ביקש דוד להוכיח לכולם ששורש נשמתו ממקום קדוש בתורתנו הקדושה. וידוע מי שצדיק שורש נשמתו משם ה' בתורה או משמות של האבות הקדושים או הצדיקים והחסידים. ומי שעשיר שורש נשמתו מאות בתורה שכתוב בה כסף או זהב וכו'. ומי שרשע שורש נשמתו מאות בתורה שכתוב בה שם של חיה טמאה או שם של הרשעים אשר מוזכרים בתורתנו הקדושה. ומי שזוכה למלכות שורש נשמתו מן שם בתורה הקדושה אשר הניקוד שלו זה חולם ומדוע חולם?, דהנה כל הניקוד הוא מתחת לאותיות כפתח, חיריק וכו', אך הניקוד של החולם הוא מעל לאות להראות על מלכות ועל גדולה. 
וזה, "הנה בעל החלומות הזה", השבטים טענו כנגד יוסף שהוא מתיימר ליהיות חולם, בעל חלומות, שהוא חושב שהוא משורש מלכות ולכן שנאו אותו שנאה גדולה, טענו כנגדו: "המלוך תמלוך עלינו אם משול תמשול בנו" וכו'. 
 
והנה כשם שיש שורש של נשמה של האדם כך יש לכל אדם את הצינור אשר ממנו עובר מן השמים כל כוחותיו וברכותיו. וכך מצאנו: "כל העולם כולו ניזון בשביל חנינה בני", ודרשו חז"ל: כל העולם כולו מהיכן פרנסתו וברכתו, "בשביל" בשביל של רבי חנינה בן דוסא, הוא השביל אשר מוביל את הברכה לעולם ובלי השביל הזה לא היה בדורו פרנסה. 
 
וכך מצאנו ברבי יוחנן וריש לקיש שחלקו ממתי החרב מקבל טומאה, אמר רבי יוחנן לריש לקיש: אתה הייתה לסטי לשעבר ובודאי מבין טוב בחרבות ואתה תאמר לנו ממתי החרב מקבל טומאה. ענה ריש לקיש: פעם נקראתי רב וגם היום וכו'. הקפיד רבי יוחנן על ריש לקיש וריש לקיש חלה בחולי גדול. אשתו של ריש לקיש, אשר הייתה אחותו של רבי יוחנן, באה לאחיה רבי יוחנן בוכה: תסלח לבעלי ושיבריא ממחלתו, רבי יוחנן לא הסכים לסלוח. ביקשה ואמרה: מי יפרנס אותי?, אמר לה רבי יוחנן: אני אפרנס אותך, שאלה: מי יפרנס את ילדי, ענה רבי יוחנן: אני אפרנס אותם. החולי החמיר ונפטר ריש לקיש מן העולם. 
וקשה, מדוע רבי יוחנן הקפיד כל כך על ריש לקיש, הרי מצאנו שגם רבי יוחנן ניזוק מדבר זה כדברי חז"ל: אחרי פטירת ריש לקיש רבי יוחנן חיפש חברותא עם מי ללמוד ולא מצא עד שמהצער התדרדר מצבו וביקשו חכמים על רבי יוחנן שיפטר מן העולם, מכאבו וצערו על ריש לקיש. אם כן מדוע לא סלח לו, מדוע לא מחל לו?!. 
אלא כל אדם יש לו את הצינור שלו לשפע, לברכה מה' וכן לכל תלמיד יש את רבו שהוא שורש נשמתו להיות הצינור בינו לבין הקב"ה וכשאין את הצינור אי אפשר לאדם לקבל ברכה מה'. והנה במחלוקת על החרב בין רבי יוחנן לריש לקיש, ריש לקיש אומר לרבי יוחנן: אתה רבי, אמת, אך גם אם לא היית מחזיר אותי בתשובה גם פעם נקראתי רב, בשמים נכתב שאני אהיה רב לפני שנשמתי ירדה לעולם, אם כן אם לא אתה רבי יוחנן הייתה מחזיר אותי בתשובה משהו אחר היה מחזיר אותי בתשובה. על זה רבי יוחנן לא הסכים לסלוח, לשבור את היסוד שלכל אחד יש את הצינור שלו זה יסוד בעם ישראל אשר אי אפשר לשנותו ובלי הצינור אין שפע והשפעה לחיי האדם ובלי הצינור אין חיים לאדם. 
ולכן "ומורא רבך כמורא שמים", כי רבך הוא הצינור שלך מן השמים וביותר צריך להקפיד מי שקרוב לרב כי ברבות הימים יכול ההרגל ליהיות טבע והיראה יורדת, אך זו הסכנה הגדולה ביותר. ולכן מי שמרגיש שהיראה יורדת לו מליד רבו ישוב מהר בתשובה וינקה את ליבו ואת מחשבותיו ואם לא, יתדרדר ויאבד את כל העולמות וישאר ערום ועריה בכל המובנים. 
 
וכך מצאנו אנשים אשר החלו את דרכם בלשם שמים וסיימו כגחזי וכשאר פושעי עם ישראל, אשר איבדו את עולמם. אך אין דבר העומד בפני התשובה ואפילו חרב חדה מונחת על צווארו אל יתייאש מן הרחמים ושערי דמעה לא ננעלו. 
ובבוא ימי האור האלו, אשר הם ימי תיקון הנפש והקב"ה קרוב לקבל שבים. וכל השמנים כשרים בחנוכה, אפילו שמנים שאסורים בשבת ודרשו: לא משנה באיזה שפל אתה נמצא, בחנוכה הקב"ה מקבל את כל השמנים, את כל נשמות ישראל השבים אל ה'. 
 
ה' עוז לעמו יתן, כי נר מצוה ותורה אור. 
יאיר ה' אורנו ונזכה לאור חדש ולברכה מרובה מן השמים ונשמור על היסודות ושלא תבא תקלה תחת ידנו.

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: [email protected]