כשאדם מרגיש "ירדפוני", זה אך טוב וחסד, מדוע?, כי זה כפרת עוונות ותיקון להגיע לתכלית ושבתי בבית ה' כל ימי חיי, להגיע לזיכוך הנפש כל ימי חיי. ובטוחים אנו שאת הכאב והצער אשר עברנו והימים כלילות, אשר ביום היינו בוכים מי יתן לילה ובלילה בוכים מי יתן יום, יתהפכו לימים טובים ובזכות האבות הקדושים ובזכות התורה הקדושה הנלמדת רגע רגע בשובה ישראל והחסד הנעשה רגע רגע והדמעות של היתומים והאלמנות, יקויים והפכתי אבלם לששון וניחמתים ושימחתים מיגונם.
הנה מבקשים אנו מכל אחינו ורעינו לחזק בכל הכח את פסוקי התהילים, תיקון הנפש, אשר זכות מרובה וסגולות גדולות יש בפסוקים אלו לפתוח שערי שמים לכלל ולפרט וביותר על ידי אמירת התהילים יתרבה הטובה על קהילת קודש שובה ישראל. 
 
דהנה יעקב אבינו בפרשת השבוע מבקש: "וישב יעקב בארץ מגורי אביו" ודרשו חז"ל: "וישב יעקב", ביקש לישב בשלווה. ודרשו ואמרו: ביקש יעקב אבינו שלווה, שקט, פרנסה וכל טוב. וקשה, מהיכן רצונו של יעקב לבקשה הזאת, הרי יעקב ועשיו חילקו בינהם את שני העולמות, יעקב קיבל את עולם הבא ועשיו את עולם הזה ואם כן מה הבקשה של יעקב לישב בשלווה, לקבל גם עולם הזה, הרי זה של עשיו על פי הסכם אשר הסכימו בינהם?!. 
אלא, התורה מתרצת: "בארץ מגורי אביו", מה יצחק גייר וקירב אנשים להקב"ה, כפי שעשה אביו אברהם ושרה, כפי שאמרו חז"ל: אברהם היה מגייר את האנשים ושרה מגיירת את הנשים, אף יעקב בא לגייר ולקרב. וידוע על מצוות שאדם עושה אין שכר בעולם הזה, על מצוות שאדם מזכה אנשים אחרים שיעשו, השכר הוא בעולם הזה למי שקירב אחרים. 
וידוע המעשה על האדמו"ר מסאטמר, הדברי יואל זצוק"ל, שהיה זמן קשה בפרנסה בישיבתו ולא מצאו מי שיעזור להחזיק הישיבה, אמר האדמור לתלמידיו ולגבאים: תצאו ותחזקו אנשים במצוות ועל ידי החיזוק הזה נקבל שכר בעולם הזה ויהיה שפע בפרנסה.
וכך ראינו בעינינו כמה פעמים, כשנבנתה הישיבה הקדושה באשדוד היה קושי גדול לשלם הביניין, קיבלנו על עצמנו לחזק ולחלק לאלף יהודים שלא מניחים תפילין תפילין וראינו באותו שבוע ישועה גדולה ומשמים, מעל הטבע, הקב"ה שלח ברכה עצומה.
וכך בתחילת הצער אשר זדים זדו על שובה ישראל היה צער בעינין הפרנסה של הישיבה, באותו שבוע אשר יצא תיקון הנפש ורבבות בעם ישראל החלו לקרוא ולהתפלל בו בכל יום, הקב"ה שלח שפע קבוע ועמוד ויתד לשובה ישראל. 
בע"ה הנותן כח לעשות חיל ימים חדשים ואור חדש על שובה ישראל תאיר, אחרי שהקב"ה הציל את חיי ממש לפני חודש ואחרי הזיכוך הגדול והאכזריות הגדולה אשר עברנו, הקב"ה יאיר אורו עלינו ואור חדש על ציון תאיר ונרבה הישיבות בתלמידים ונרחיב גבולות הקדושה וישתדלו אחי ורעי למסור נפש בכל הכח עבור קהילת קודש שובה ישראל, "ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום", "לא נירא ולא ניחת ה' עימנו בכל אשר נלך".
 
והנה שמענו מאחד המומחים הגדולים בעולם דבר אשר יש בו מוסר גדול לחיי האדם, הנה חוקרים גדולים לקחו את העכבר ולא נתנו לו לאכול כמה ימים עד אשר הביאו אותו עד שערי מוות. לאחר מכן הניחו אותו על שולחן ולמטה מן השולחן הניחו בצד ימין קופסה עם אוכל ובצד שמאל קופסה עם אוכל אך שיש בה חשמל וכל מי שנוגע בה מתחשמל במידה סבירה. הנה העכבר ניסה לאכול  בצד שמאל, התחשמל, הניח את הקופסה השמאלית ואכל מן הימנית. וכך שוב הרעיבו אותו לאוכל ושוב נתנו לו לעלות לשולחן עם שני הקופאות אשר התרגל לאכול מן הקופסה הימנית. אחרי זמן החליפו את הקופסה הימנית הראויה לאכילה בלי החשמל ושמו אותה בצד שמאל ואת השמאלית עם החשמל הניחו בימין, שוב ניסה העכבר עד אשר הבין שהחליפו וכך גם הוא החליף את הרגלו ומיד קפץ לשמאלית. עברו ימים ובכל יום היו משנים את הקופסאות כך שהעכבר לא ידע להבחין בין השמאל והימין, עד אשר באחד הימים קפץ לאמצע בין הימין לשמאל ושוב הניחו אותו למעלה ושוב קפץ לאמצע. 
הנה כשנתבונן באמצע אין כלום, אך פה יש לימוד גדול לחיי האדם: בחיים מתרגלים לדבר מסויים, פתאום הדבר משתנה, נגמר, מוחלף למקום אחר ואז צריך ללמוד למצוא את המקום השני ושוב להתרגל לדבר השני. אך יש זמנים, ברבות הימים, שכל יום משתנים הדברים ואין יותר דברים קבועים ורגילים, הפיתרון הוא לא לקפוץ לאמצע כי באמצע אין כלום ואי אפשר להשיג כלום הרעב ימשך. תלמד להכבות, להתחשמל קצת, כך תצליח לאכול, ברבות הימים השניים יפסקו. אך לקפוץ לאמצע לא תשיג מאומה.  
נלך בשם אלוקנו עד אשר נשוב בשלום לבית אבינו ובזכות זיכוי הרבים, כפי שיעקב בא לזכות ולגייר גיורים ביקש לישב בשלווה ושפע וברכה הן בגשמיות ובודאי ברוחניות תחול עלינו. 
ברכת ה' היא תעשיר ולא תוסיף עצב עימה.