גם אני כמו רבים אחרים שלחתי את הקטנה שלי לבית הספר,  אל המקום שבו היא אמורה לשהות כ6-7 שעות ביום שזה פי 6-7 שעות ממה שמזדמן לי לשהות איתה  בבית, באופן אפקטיבי ובמצב ערני.
כשחושבים על זה ..מתחילים לקלוט עד כמה בית הספר אמור ועשוי להשפיע על עתידה ועיצוב דמותה של ביתי.
מסגרת בית הספר הוא הזדמנות נדירה לעצב את דמותו של הצבר החדש, הישראלי האידיאלי.
בפועל, הילד עובר משיעור לשיעור, ממורה למתמטיקה למורה לספרות וכך הלאה, כאשר על כל מורה מוטלת המשימה לדחוס לילד חומר אינפורמטיבי שונה.
אם היו שואלים אותי למשל: "מה היית רוצה שהבת שלך תלמד בבית הספר...?" הייתי עונה:
שהייתי רוצה שילמדו אותה לספור עד עשר, אבל, בעיקר כשהיא מאוד כועסת.
הייתי רוצה  שהיא תלמד להיות בן אדם טוב יותר, שהיא תלמד לחשוב, שהיא תקבל כלים חשובים להתמודד עם המציאות הקיימת אבל חשוב עוד יותר - שתלמד לשפר אותה! 
במקום שתלמד בעל פה שירים של חיים נחמן ביאליק, הייתי מאוד רוצה שהיא  תלמד להביע את עצמה כמותו.
שהיא תלמד לתקשר טוב יותר עם הסביבה, שתלמד להביע את רצונותיה ואת מאוויה החבויים - באופן הכי רהוט שאפשר!  
שהיא תוכל לצייר אותם ולהציגם כמו תמונה, תמונה ששווה אלף מילים.
הייתי רוצה שהיא תלמד להעריך את מה שהיא מקבלת מהעולם ושתלמד גם לתת באהבה ובסיפוק רב.
ככול ההורים בכל מקום בעולם, הייתי רוצה שהבת שלי  תהיה בן אדם מאושר. ולדעתי גם נושא זה הוא נושא נלמד! ללמוד אייך להיות מאושר, ניתן בהחלט באמצעות הסתכלות נכונה על העולם.
אושר לא קונים, לא מקבלים בירושה, אושר זה דבר שקים ונמצא בשפע, רק צריך ללמוד אייך לקחת אותו ולהטמיע אותו בך כטבע שני (עדיף ראשון). יש לי תיאוריה שלמה ללמד אושר.
הייתי רוצה שהיא תלמד לאהוב ולפרגן לחברים, לזרים לעצמה ולסביבה.
הייתי מתרשם אם היו מלמדים אותה מגוון רחב של שפות, אבל הייתי מתפעל עוד יותר, אם היא הייתה לומדת את שפת הגוף ובמבט אחד הייתה לה את העוצמה הנלמדת, לקרוא את התחושות של האנשים בסביבתה.
הייתי רוצה שהיא תלמד לקבל את השונה ואף תאיר אותו ותגן עליו.
זה  היה מקסים בעיניי אם היו מלמדים את בנינו נימוסי שולחן ונימוסים בכלל.
זה היה מועיל אם היו מלמדים אותם תזונה נכונה. הרי נושא זה מעסיק  אותנו יותר מדי זמן.
הייתי רוצה שהיא תלמד לקבל ביקורת ובמקביל תלמד אייך לתת ביקורת. זאת אומנות בפני עצמה.
שהיא תכבד את כל מי שעומד מולה ותגרום לו לכבד אותה.
בעוונותיי הרבים, הייתי משוויץ אם היא הייתה הילדה הכי טובה בכיתה, אבל הייתי גאה עוד יותר אם היא הייתה תורמת להפיכת הכיתה שלה - לכיתה טובה יותר.
הייתי מסיר את הכובע בפני מערכת החינוך לו רק היו מלמדים את ביתי ואת כל ילדי ישראל לחבק, לחפש ולמצוא את היופי שנמצא בכל אדם ואשר שוכן בתוך כל מקום.
היום, במערכת החינוך מחנכים שהתוצאה היא תכלית הכול, כמו התוצאה במבחן. אבל לדעתי התוצאה לעולם תהיה נקודתית והדרך – לעולם תהיה אין סופית...
שמחנכים אותנו שהתוצאה היא העיקר, אזי לשם השגתה נראה לנו שהכול מותר – ומכאן נוצרים כל העוולות שבעולם.
הייתי רוצה מאוד שהיא תלמד לחיות בהרמוניה עם הסביבה ועוד יותר טוב, שתלמד ליצור הרמוניה סביבתה. למרות שאלברט איינשטיין אמר שהכול יחסי, לא הייתי רוצה שהיא תציץ לבדוק, האם באופן יחסי - הדשא של השכן ירוק יותר משלה...?
שתלמד לשמוח בשמחת השכן ובלי כל קשר, תעריך את הדשא שלה.
אם היא תצליח להפנים זאת, הרי שהיא תהיה גאון אמיתי, לא פחות (ומבחינתי יותר) ממי שכתב את התורה האומרת, בצדק, שהכול יחסי.
אם היו שואלים אותי: " מה היית רוצה שהבת שלך תלמד במשך 6 שעות ביום ולמשך השנים הבאות...."
הייתי מתמצת את כל אלו במשפט אחד:
"הייתי רוצה שהיא תלמד כישורי חיים, כאלו שיעשו לה אותם – יפים יותר, שמחים ומאושרים, כאלו שיקרינו את יופייה במלוא הדרה, כישורים שיתרמו לא רק לאישיות שלה עצמה אלא לכל הסביבה.
אחחחח.....אם היו מלמדים כישורי חיים אלו בבית הספר, אזי כבר לא היינו צריכים לעזור לילדנו בשיעורי הבית  – הם, הם אלו - שייהיו צריכים להעביר לנו שעורי עזר  לחיים! 

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: [email protected]