בשבוע שעבר כתבתי הצעה לפתרון מידי וזמני לבעיית הדיור באשדוד הכתבה עלתה גם באתר אשדוד נט וגררה עשרות תגובות. חלק מהתגובות היו אישיות: היה מי שהאשים אותי שההצעה שלי היא מתוך מניעים אישיים כי אני יזם של דירות....(לא דובים ולא חורשה).
היה שסיפר לעם ישראל בלהט שאני בעלים של דירות מפוצלות להשכרה (בחיים לא זכיתי להשכיר ולו מלונה...). היה מי שהציג עצמו כאחד שיודע וככזה חשף כי אני עבריין וכבר נשפטתי בעבר על פיצול דירות (חחחחחחחחח), בקיצור, כל מיני רשעים קטנים חיפשו את האינטרס הסמוי שלי.
ואני? כולה זרקתי הצעה לאוויר.
יש אנשים שלא מסוגלים לקבל דברים פשוטם כמשמעם, בכל דבר הם מחפשים את הרוע.
מבחינתם כולם מושחתים, כולם נגועים וכולם רק רוצים לקחת להם את האוכל מהפה. לא, הם לא יצטרפו למאבק של החבר'ה מהאוהלים, מאבק שהוא למען כלל תושבי מדינת ישראל, הם יסתפקו בלהאשים אותם באינטרסים נסתרים.
לא מסתדר להם שיש גם אידיאליסטים בישראל, שישנם עוד אנשים שהלהבה בהם בוערת
האנשים שמפיצים רוע ולכלוכים סביבם, משייכים כוונות זדון לאחרים כי...כך הם מניחים שהם היו מתנהגים בעצמם אילו היו במקום הקורבנות שלהם – אחד המבחנים בפסיכולוגיה שנועדים ללמוד על אנשים, הוא באמצעות הצגת תמונות עם מגוון משמעויות.
הנבחן מתבקש לספר מה הוא רואה בתמונה. אנו מניחים שהוא יראה את עצמו בסיטואציה של האדם בתמונה והוא יפרש אותה כפי שהוא היה נוהג בסיטואציה זו.
עכשיו תבינו מי הם הציניים למיניהם. ב1998 כשמחירי הדיור הרקיעו שחקים ביחס לתקופה דאז, החלטתי לקום ולעשות מעשה אופרטיבי: הקמתי את ארגון רוכשי הדירות, קראתי לציבור להתארגן לכוח קנייה ענק ולחתוך את הרווח העצום של הקבלנים.
זאת למעשה הייתה קבוצת הרכישה הראשונה שהוקמה בישראל. בלי עמותות וחארטה יבשנו את השוק - קבלן שלא עבר דרך הארגון, לא יכול היה למכור מסה של דירות באותה התקופה.
מאות תושבי העיר קנו באמצעות "ארד" (ארגון רוכשי דירות), שהקמתי והפעלתי ממשרדי, דירות חדשות ויוקרתיות במחירים שנעו בין ארבע מאות אלף ₪ עד חמש מאות אלף ₪  (לדירות 5 חדרים!).
מאות משפחות חסכו מאות אלפי שקלים. אחרי שמחירי הדירות חזרו לשפיות, הפסקתי את הפעילות כי הרגשתי שאין כבר צורך בהתארגנות. לא חיפשתי שיבנו חלילה פסל לכבודי, הרגשתי טוב עם עצמי. אבל... פתאום פרצה חרושת שמועות שעשיתי מיליונים על הגב של הדיירים, שקיבלתי בתים בחינם ומה לא...אחרי ששמועות חסרות שחר אלו עפו בעיר ואף השתחלו לתקשורת המקומית, מצאתי עצמי בעמדת מגננה להוכיח שאין לי לא אחות ולא דירות... מאות משפחות נהנו מרכישת דירה יוקרתית במחירים שלא היו ולא יהיו מעולם, אבל ברחוב נתפסה השמועה שעשיתי קופה שמנה על גבם...אין ספק שאחרי זה ...אין לך כבר חשק ודרייב לצאת לעוד יוזמה חברתית משמעותית.
בשביל מה?
התירוצים של האנשים ששמעתי השבוע מאנשים שהסבירו בארשת חשיבות רבה, מהי הסיבה שהם לא באים לעזור לצעירים המשתכנים באוהלי המחאה....(סתם אינטרסנטים חארות) הזכירה לי נשכחות. דחילקום, תתחילו ללמוד לפרגן, לעודד את אלו שמוכנים להרים את הדגל למענכם. אם תחפשו בכל דבר טוב את מה שרע...הטוב יברח מכם ורק הרוע יישאר סביבכם.
קוטריות זו נכות של מתוסכלים פסימיים שמזמנים סביבם אנרגיות שליליות תמידיות.
מי שעסוק בלבטל אחרים ובלהפיץ אנרגיות שליליות סביבו, גורלו הוא להיות אומלל ומתוסכל.
אנרגיות אלו ייטמעו בו לעד.
"מי שמאמין לא מפחד" אומר השיר המפורסם והוא גורם לנו לפתע לשאוג את מילותיו.
למה? כי אנו כמהים לניצוץ של אמונה, לאופטימיות, לתקווה, למשמעות אמיתית לחיינו, לביאת המשיח.
אני לא יודע אם אכן משיח אמור לבוא. אבל אם כן...?? אני לא מקנא בו...מסכן מה שיעשו לו היהודים.
לדעתי  הוא יברח מפה עוד לפני תחיית המתים...שחלילה לא נתרבה ואיתנו יתרבו הלכלוכים.
חובתם של הטובים שבינינו לנפנף את מפיצי האנרגיות השליליות, את רואי השחורות, את הקוטרים המקצועיים ולהיות נציגי האור.
העובדה היא שמחאת האוהלים הזיזה משהו במדינה, זעזעה את הקיבעון המחשבתי. העובדה היא שהנאיביות של הצעירים מגשימה את עצמה בזכות ההתמדה. העובדה היא שאבותינו הקימו פה מדינה מביצות. העובדה היא שאחרי 60 שנה, נעלמה האידיאולוגיה היפה והדור שלנו חזר לחיות בסוג אחר של ביצה. ביצת ההישרדות עם סכנה תמידית לטביעה.
העובדה היא שנוכל לצאת מביצה זו רק בזכות החזרה למקורות: בזכות אמונה תמימה, אהבה, חזון, פרגון ליוזמים ולמעיזים, בזכות פתיחות ובזכות התקווה.
והיה כבר פעם איזה הזוי אחד שאמר: "אם תרצו, אין זו אגדה".