מה שהיה היום, אינו מחייב שיהיה מחר, מה שקרה במקום פלוני, לא יהיה עוד ימים אחדים שם. אך האדם נשאר בראייתו ובמחשבתו על דברים, כך נשאר קיבעון מוחלט וחוסר שיחרור וכך נשארים עומדים במקומות, בזמן שהזמן המשיך והדעות השתנו והעולם השתנה, אך אתה נשאר עומד בדעתך על הדברים המסויימים האלו. וזה פתח לצער, ליגון, ליאוש ולמחלוקות הקשים ביותר. 
לכן ישתדל האדם להסתכל בכל פעם הסתכלות חדשה, על הדלת שנכנס בה, הדלת היום היא לא כמו אתמול ועל הכיסא שיושב בו ועל חברו, כמה פעמים אדם רואה ומדבר עם חברו שנים רבות, אך פעמים בודדות במשך השנים הוא התבונן בו באמת.
הכל יכול להשתנות בכל רגע, זה היסוד שישים האדם מול עיניו, אתמול היה רע, היום בע"ה יחזור לדרך טובה, אתמול כוונותיו היו רעות, היום בע"ה כוונותיו טובות.
וכאשר כך האדם רואה את החיים, כמו שעומד משה רבנו לפני קרח ועדתו ואומר:
"בקר וידע אלוקים", נחכה לבקר אולי ישובו בתשובה, מונע האדם רע גדול ופותח פתח גדול להבערת העולם מן המחלוקת ומן השנאות ודעות הקדומות.  ועוד ישתדל האדם לחזק בנפשו בכל כח, גם כאשר יש לו מחשבות ואף כל מחשבה, יקפיד כאשר עולה מחשבה יאמר לעצמו: עולה לי מחשבה!, ויבודד אותה ממחשבות אחרות וכשמסיים לחשוב את המחשבה, יסדר בדעתו, סיימתי את המחשבה הקודמת.
וכמו שמסדרים ארגזים, ארגזים עם כל מיני דברים כל סוג באזור ובמקום אחר ועושים רווח בין סוג לסוג כך יעשה בין המחשבות רווח בין עדר לעדר. ויזהר האדם זהירות גדולה, בפרט בימים האלו, ימי בין המצרים, שלא ליפול לאומללות. הנה בדבר זה ישנה סכנה גדולה ביותר.
טבע האדם לראות את האדם המסכן והאומלל ולרחם עליו בצורה יוצאת דופן, עד אשר להיות אומלל ומסכן זה ניהיה דבר טוב ונוח, משום שהבריות יותר אוהבים ומוקירים את האומלל והמסכן וכך אנו גורמים לאומללים והמסכנים, אף אם יצאו ממעגל האומללות והמסכנות, לרצות להמשיך ליהיות אומלל ומסכן. וכך הרבה פעמים כשהילד חולה, או אחד מבני הבית חולה ועוברים את הגדר של הדאגה והרחמנות, גורמים לחולה ולילד לרצות במחלה ולא לרצות ברפואתו, משום שכך יותר אהוב, יותר חביב ודואגים לו יותר.
והנה נמצא שהדאגה והפחד, במקום לרפא את המחלה, מאריכים את המחלה, לכן להצטער על האומלל והמסכן ולרחם עליו, אך לא להכתירו בכתר תהילה ולגרום לו לשקוע ברחמים עצמיים.
לכן ינהג בחכמה מרובה עם בניו ועם קרוביו ועם כל יהודי ויהודי.
וישתדל האדם לראות את צורת חייו ולדעת את גבולות חייו האמיתיים והמציאותיים ויבנה מסגרת סביב הטוב אשר ה' נתן לו ולא יראה בשדות זרים. אלא ישמח בטוב שה' נתן לו, אשר אחרים לא זכו לקבל את הטוב הזה ויבצר את החומות סביב חייו וישמרם מכל משמר, משום שהרבה פעמים בחיים כאשר האדם רוצה לכבוש מקום חדש ועוזב את הגבול שלו, כשחוזר, מאבד ולא נשאר לו לא הישן ובודאי לא החדש, תיהיה שלם במה שה' נתן לך, תשמח בטוב שלך. 
אך אם חושב האדם שחסר לו דבר ואינו משיגו וכך כמה פעמים ברוב המקרים, מתחיל האדם לעשות הטעויות הגדולים ביותר בחייו ולאט לאט מאבד ומפסיד את כל אשר לו.
וכך אנו מוצאים ילד קטן אשר אמו חמה עימו ונותנת לו את כל מחסורו וכל האהבה אשר הילד זקוק לה, כשהילד אוכל הוא אוכל מעט, ( על פי רוב) די מחסורו ואינו אוכל יתר על המידה, אך ילד שאמו קרה עימו ולא מרגיש את האהבה ואת החום המתמיד של אמו, אפילו שהוא בן ימים בודדים, כשאמו מאכילה אותו אוכל הוא יותר ויותר ממה שצריך, אף שאינו צריך את כל האוכל אשר אוכל, אך יש לילד הזה בנפש בהלה גדולה שתיכף האמא, אשר לא נותנת לו ביטחון מוחלט ואהבה אשר תינוק צריך, תלך ותנטוש אותו ולכן הילד הקטן אוכל יותר להשלים את האהבה החסרה ואת הביטחון המעורער.
וכך זוכרים אנו, לפני כשלוש שנים, אחד מן האהובים והחביבים בישיבתנו הקדושה, אשתו נפטרה והיה צער ויגון גדול בשובה ישראל, אחרי השבעה בא אותו צדיק אציל נפש ושאל אותנו שאלת תם בפשטות, כאשר האשה נפטרה והייתה מונחת בחדר על הקרקע, פתאום נכנס בו בולמוס של רעב ורצה לאכול וכו' והתבייש מאוד מכל המשפחה וכל התלמידי חכמים מהישיבה אשר באו לקרוא תהילים כל הלילה והוא בבושה, בשקט, הלך לחדר האוכל ובחושך אכל, האם עשה דבר לא טוב?, ענינו ואמרנו לו: החוסר שהאשה נפטרה וכו' האדם מרגיש כמן ריקנות ומחפש דברים אחרים להשלים הריקנות שבו.
ולכן ידע האדם יסוד גדול, יסדר חייו ויראה אותם כפי שהם, מושלמים בעינייני פרנסה, חיים במשפחה וכו', אך כאשר מתחיל האדם לחשוב על ריקנות וחוסר, במקום חסר נכנס דברים לא הגונים ולא טובים "במושב" פתוח מיד נכנסים ליצים. יאטום ויסגור האדם את נפשו שלא יהיה משכן להבל וריק ויסדר את נפשו, דבר דיבור על אופניו, עם רווח בין עינין לעינין.
וכך נעלה במעלות המובילות אל בית חיינו עם אמונה שלמה, ביטחון גדול ושמחת עולם תיהיה על ראשנו עד ביאת משיח צדקנו. נשתדל כולנו ביום הקדוש, יום חמישי, המקודש לשיעור החשוב, אשר רבים השיב מעוון ושמו נודע בשערים, להקפיד ליהיות חלק מקבלת התורה בכל יום חמישי. 
ובזכות התורה נעלה ונתעלה ונזכה לאור גדול ולישועה גדולה בקרוב.