ענה אביו הצדיק לבנו: אדם ששוחה במים, אם הוא לא יודע לשחות, מרעיש, מתיז מים לכל כיוון כדי להישאר על פני המים, אך מי שבאמת יודע, בשקט ובלי רעש ובלי שמרגישים מגיע למרחק הרחוק ביותר בבטחה.
ישנם אנשים שחושבים, שלהשיג דברים צריכים להרעיש רעש גדול ביותר וכמה שהרעש יותר גדול הדברים יותר גדולים. וזה טעות גדולה, הרעש מורה על פחד, על חולשה ועל רצון האדם לכסות על חולשות אשר קיימות בו ופחד לא לעמוד בציפיות אשר רוצה להשיג ולהגיע אליהם. 
וכך הגמרא מספרת על אחד מן האמוראים אשר היה עיוור, עמדו כולם המתינו וחיכו לשיירת המלך, עברה שיירה ראשונה עם סוסים ורעש גדול, האמורא העיוור אמר: זה לא המלך!.
עוד שיירה אף היא עם רעש גדול, גם על שיירה זאת אמר האמורא: גם זאת לא שיירת המלך!.
עד אשר עברה שיירה שקטה, אמר האמורא: זאת שיירת המלך!.  ושלמה המלך אמר: "את הצנועים חכמה", הצניעות מראה על חכמה גדולה אצל האדם, התנדנדות והרעש בתפילה לא מורים על איזה דבקות והתעלות או מעלה נעלה.
ולכן ישתדל האדם למקד את עשייתו ובודאי העשיה הרוחנית, בשקט, בהצנע לכת עם ה' ויראה ברכה גדולה במעשה ידיו.
וכשנתבונן מהו שקט, נמצא שישנם שני סוגי שקט: אחד הוא שקט שאתה כופה אותו על עצמך, זהו שקט שהוא כמו אלימות, זהו אינוס עצמי של השכל וזה דבר תוקפני. ומצד שני, יש סוג של שקט אחר והוא שקט כמו שהלילה יורד על העולם הוא מכסה את האדם עוטף את האדם. 
והנה ידע האדם שישנם שני דברים אשר אינם דומים והם: פעולה ופעילות. פעולה, הוא דבר ממוקד מסויים בלי עירבוב ובילבול של דברים, פעולה מסויימת. פעילות, זה עירבוב גדול של הרבה דברים אשר יש בתוך דעת האדם.
וכאשר האדם פועל על ידי פעולה הוא יותר מרוכז, יותר ממוקד, יותר מחושב ומעשיו יותר מסודרים ומאורגנים.
אך כאשר האדם פועל על ידי פעילות, זה עירבוב גדול וחוסר מיקוד גדול.
כששואלים אדם שאלה צריך לענות מכח פעולה, לשמוע טוב את השאלה, להתעמק בה, להתבונן בה ובכח פעולה לענות.
אך כאשר האדם עונה בכח פעילות, זה גרוע, הוא עונה מתוך כל מיני תשובות, מחשבות מעורבות, דברים דומים ששמע, שזוכר, צרופי מקרים וזה לא ממוקד ולפעמים לא נכון. לכן בתפילה, צריך להתפלל כפעולה מסויימת, מאורגנת, בריכוז גדול ביותר ובישוב הדעת גדול, כאותו אדמור אשר לא ראו אותו זז תזוזות גדולות וכו' אלא כפעולה מרוכזת ומיושבת ביותר. והנה, רואים אנו זאת בנסיעותנו הרבות בעולם לישיבות הקדושות להשתדל לעורר ולהתעורר, ראינו פעמים רבות אדם אשר ישב לידנו במטוס ומנסה לדבר עימנו ואנו מחליטים שלא לדבר עימו ועונים כן ואולי לא.
והנה כשמסיימים לענות הכן והלא, רואים איך האדם מתכופף ולוקח התיק שלו ומסתכל בפנים וגם רואים שכלום לא עושה, אחרי רגע פותח את החלון ומסתכל, יש חושך וכך או כך לא רואים מאומה חוץ מחושך, אחרי רגע האדם לוקח עיתון, אשר קרא אותו 10 פעמים ויודע אפילו כמה שורות יש בעיתון הזה ואחרי כן שוב חוזר לחלון, לראות מה קורה עם החושך ואחרי רגע שוב לתיק, אולי השתנה בו דבר.
וכך 10 שעות, אין עם מי לדבר ולא יושנים, כך חוזר הכל על עצמו.
ואנו כמה פעמים שואלים עצמנו, אנשים בחייהם עייפים גופנית, נפשית, רוצים לנוח, רוצים שקט, הנה ה' נותן לכם שקט תיהיו בשקט, מה כל המרדף הזה אחרי החלון, התיק, העיתון וכו'.
אלא זה פעילות האדם, בדחפים ובלחצים לעשות דברים, אפילו שהם לא טובים לו הוא ממשיך בלי סיבה ובלי רצון וזה דבר גרוע ביותר, לפעול מדחפים ומחוסר שקט פנימי.
וידע האדם שכל הדברים האלו רובם לא מצליחים ופותחים לאדם בעיות וצרות רבות מאוד. ישתדל לעשות את הדברים במתינות, בשלמות, שלא יבא חרטה בליבו ברבות הימים. 
ויתעמק האדם וימצא שרוב כוחו הולך על פעילות, שאין בה על פי רוב ממש. וכאשר בא לפניו פעולה  תשש כוחו ואין לו כח לעשות את הפעולה.
ובכל פעם שמדברים בעינין זה אנו חושבים על מלך גדול ממלכי העולם, אשר היה חזק ושילטונו היה קשה מאוד. ובנו מרד באביו ולקח המלוכה, אך לא רצה להרוג את אביו מולידו, לכן הכניס אותו לארמון גדול ומילא את כל צרכיו, אך זה היה בית האסורים שלו שלעולם, עד יום מותו, לא יצא ממקום זה.
אחרי כמה ימים שלח המלך המודח, האב, לבנו: אני מודה לך על שמלאת את כל רצונותי, אך דבר אחד אחרון אני מבקש ממך והוא, אנא ממך אני רוצה 30 ילדים בכל יום ללמד אותם ולחנך אותם.
בן המלך החדש לא האמין למה ששמע, אביו המלך הקשה והאכזר מבקש 30 ילדים ליהיות מורה?!. אך גם את זה סיפק לו.
והאב, המלך המודח, חי שמח בארמון עם הילדים עד יום מותו. המלך התרגל לפעולות והיה צריך פעולות ועוד פעולות. אך האדם ישתדל שכל מה שיעשה יהיה פעולה ממוקדת, ממוקמת ובכזו צורה יש יותר סייעתא דישמיא, יותר שמחה, יותר הצלחה ויותר נחת. 
"ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום".