ושמענו בקטנותנו מעשה, אשר השאיר רושם עלינו עשרות שנים, על אדם אשר היה ידוע בתור כעסן גדול, כל דבר ואפילו הקטן ביותר היה כועס כעס גדול ביותר וכל אנשי העיר היו נזהרים, שלא להגיע איתו לשום עינין.
אותו אדם חלה ומחלתו ניצחה אותו ועת החזרת הנשמה לבורא עולם קרב ובא, היה אותו כעסן שוכב במיטה ואנשי חברה קדישא עמדו לידו, לקרא וידוי וקריאת שמע וכו'.
והנה כמה נערים שובבים טיפסו על החלון, להסתכל מה קורה בחדר, האדם הכעסן, אף שכבר היה ברגעיו האחרונים, קימץ את ידו ובשארית כוחותיו רצה לצעוק על הנערים האלו, אך כבר נפשו יצאה ונשאר עם הכעס על פניו. 
לכן יזהר האדם לעבוד על עצמו לא להיות מאנשי הכעס, אשר חייהם נהרסים מן הכעס, אנשים אשר לא חושבים ולא מתעמקים בדברים אלא נותנים לכעס לשלוט על חייהם וכך מאבדים את כל חייהם, את קרוביהם, אהוביהם, מחריבים כל חלקה טובה.
וידוע בשם הארי הקדוש, שכל עברה שאדם עובר פוגע באבר אשר עבר בו את העבירה, אך כאשר האדם כועס, פוגם הוא בכל האברים שבגופו, הכעס פוגם בכל אשר לאדם. ואחד הדברים העיקריים אשר נפגם זה הפרנסה, ידע האדם שבכל פעם אשר דבר כעס בא לידו, עומד כח של פרנסה ברוח לפניו, אם יכעס, יאבד את השפע אשר צריך לבא עליו, לכן יזהר האדם מאוד מן הכעס. 
ורבנו המהרח"ו, בשער רוח הקודש, אומר: אף על פי שעושה האדם תיקונים לנפשו ותשובה מעולה על כל עוונותיו ומצוות רבות וגדולות, הכל נאבד ממנו לגמרי לפי שאותה הנשמה הקדושה, שעשתה את כל המעשים הטובים, נתחלפה לטמאה והלכה לה ואז צריך לחזור ולתקן כל התיקונים הראשונים שעשה בתחילה. וכך כל פעם ופעם שכועס מקלקל הכל וצריך לחזור ולתקן מראשית והוא ככלב שב על קיאו.
ועוד ידע האדם, כאשר כועס כל אויביו ושונאיו שולטים בו וידו על התחתונה. 
מצאנו מעשה באחד מגדולי עם ישראל, אשר היה מזכיר בכל פעם כעס אשר כעס והיה מתחרט על הכעס הזה, ידוע על גדול ישראל, רבי ישראל מסלנט, שהיה קודש קודשים ובכל פעם אשר היה כועס על הציבור, היה מסתובב לקיר והיה אומר זה כעס רק בפנים, שלא חס ושלום יכנס ללב. אך באחד הפעמים מסופר שכעס כעס ממש, וכך היה:
בשנת תר"ח התפשטה מחלת החולירה בוילנא ורבים מתו ממחלה קשה זאת, רבי ישראל מסלנט השכיר בית חולים עם אלף וחמש מאות מיטות וטובי הרופאים טיפלו בחולים. וכן גם לקח רבי ישראל את כל האברכים של העיר והכשיר אותם לטפל בחולים ובימי שבת ציוה אותם שהם בעצמם יעשו את כל המלאכות הנצרכות ולא צריך לתת לגוי של שבת. באחד מימי שישי, חלה נכדו של הגביר הגדול בעיר והובל אל בית החולים וטיפלו בו טיפול גדול והצילו את חייו.
אחרי שקם ממיטת חוליו, בא הסבא אל רבי ישראל ואמר לו: רבי, באתי להודות לך על החסד הגדול אשר אתה עושה ועשית, הנה נכדי ניצל בזכותך, אך יש בליבי דבר אחד אשר חייב אני לאמר, קשה לי מדוע כל אברכי העיר נמצאים בבית חולים בשבת ומחללים שבת, ניקח גויים של שבת שיעשו את כל המלאכה הזאת.
כעס רבי ישראל וצעק ואמר: אני נדרתי לכל האברכים שיטפלו בחולים ואני ערב ששום אחד מהם לא ידבק במחלה, אתה יכול לעשות זאת, פיקוח נפש דוחה את כל התורה כולה וכו'.
מיד הוריד אותו גביר את נעליו ובכה וביקש את סליחתו של רבי ישראל וכל חייו של רבי ישראל היה חוזר על מעשה זה. כל אדם עומד בחייו ברגעים קשים של כעס, אך צריך האדם להשתדל בכל כוחו לעבוד על עצמו ולהכין את עצמו לא ליפול באותם רגעים קשים.
גם הלל הזקן עמד במצב של התמודדות קשה שלא לכעוס, עם אותם שני אנשים אשר חלקו על סכום גדול של כסף מי יכעיס את הלל הזקן ובא אחד האנשים בערב שבת עם שאלות מטרידות ומביישות להלל והלל נשאר רגוע ושליו ולא נפל למלכודת הכעס.
וידע האדם, בכדי להגיע לדרגה גדולה לשלוט על הכעס, צריך עבודה רבה של מוסר יום יומי, ללמוד ולקבל ולשמוע, רק כך אפשר להתגבר על מידת הכעס.  וסגולה גדולה למתק הכעס ולהרבות בפרנסה ובחיים ארוכים, לאמר בכל יום פיטום הקטורת והנה ב"ה בשבוע זה קבלנו ידיעות שרבים וטובים מקפידים, בשבוע זה וכן בכל השנה, לאמר את פיטום הקטורת, אשר סגולותיו רבות ומעלותיו עצומות. 
יודעים אנו בנפשנו שתקופה זאת מאוד מורכבת ולקראת סיום, הרבה דברים יקרו ותקופה זאת תיהיה כמגדל אור לחיינו ולחיי קהילתנו שובה ישראל. 
וניקח מזמן זה מעלות וקבלות גדולות, בשבוע של פרשת פנחס נקפיד בכל שנה על אמירת פיטום הקטורת, בכל השבוע ויודעים אנו בבירור גמור שדברים גדולים עומדים להיות בעולם, וקהילת קודש שובה ישראל  היא מהמובילים בדור זה את דבר ה' ומיום ליום, המאיר לארץ ולדרים מאיר אור חדש וניסים ונפלאות רואים בכל רגע ובכל צעד ושעל.  וב"ה בימים אלו מתארגנים לתלמוד תורה יסוד הדת של שובה ישראל בעיר אשקלון ודבר ה' נמצא בכל מקום על ידי עבדי ה' הנאמנים מתלמידי שובה ישראל. 
נעבוד על מידת הכעס להכניעה, אף שרואים דברים אשר הדעת לא מקבלת אך כל יום שעובר הסוף קרב ובא ולא יהיה חרטה בליבנו ושלמים אנו במעשנו, ה' ישמח ויגן ויושיע  ונשתדל ביום הזה לעשות תענית כעס, לקבל על עצמנו לא לכעוס על שום דבר אשר יעמוד לצערנו להכעסנו. ובע"ה ישועת ה' כהרף עין "ברכת ה' היא תעשיר ולא תוסיף עצב עימה" 

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: [email protected]