ביום שישי אשתי שלחה אותי להשלמת קניות לשבת. יש יתרונות בללכת לקניות, אתה פתאום נזכר בדברים שאתה אוהב ושכחת מהם - כי הם לא במקרר.
בזמן שאני בדרכי לקופה, אני קולט לפתע מקרר גלידות של שטראוס. יאללה גלידה...
איזה גלידה בא לי עכשיו? בוא נלך על הכי פשוט - שוקו וניל, כך שגם הקטנה תהנה ממנה.
דחפתי את ראשי לתוך המקרר ולעיני נגלו מגוון רחב של גלידות: גלידת פקאן, גלידת טרמיסו, ריבת חלב עם פצפוצים אקזוטיים, אננס בניחוח מנגו...מה כל החארטות האלה? בא לי שוקו וניל! פשוט כמו פעם. הפכתי את המקרר ולא מצאתי את שחשקה נפשי. האמת? בהתחלה לא הייתי כל כך להוט על ה"שוקו וניל" אבל זה כבר הפך לפרינציפ.
הנה וניל! רגע, זה לא סתם וניל, זה וניל ארומאטי במילוי פרחי בר.
מה הולך פה? כל בננה הפכה להיות ממולאת בהזיות של השף ובנגיעות של הפרסומאי. כולה אני רוצה גלידה ודוחפים לי תפריט של מסעדה יפנית השוכנת במנהטן, עם תיאורים של מסע בתאילנד.
מבלי ששמתי לב, העולם התהפך והגלידה נכבשה טוטאלית ע"י שוחרי הגורמה.
מה עם הילדים החמודים שנהגו לחלום על גלידה טובה? (קוקו אההה. זוכרים?).
עכשיו זה כבר הפך למלחמה - אני נגד שטראוס והם ניצחו כי חזרתי הביתה בלי השוקו וניל הזכור לטוב.
מאחר ואני שונא להפסיד, כבר בדרכי לרכב, התחלתי לתכנן את הנקמה.
רוצים להשתעשע איתי בקריאטיביות ובמשחקי מילים? סחטיין, נפלתם על יריב ראוי:
אני אוציא לילדים "גלידת ברבי/ בראץ" (יענו שוקו וניל)
לגברים אני אשווק את "גלידת סנדי בר" (הבעיה שאפשר לאכול אותה רק על מקל ו...וואה עליך אם תכניס אותה הביתה...)
טוב, אולי אני אשווק גלידת "קומנדו" ואכתוב בגדול על הקופסא: "נאסרה למכירה בטורקיה". מי לא יקנה גלידה שהוחרמה ע"י הטורקים? אני אעצב את הקופסא בצורת יאכטה וכך אעצבן גם את ארדואן וגם את שטראוס.
את הגלידות האלו המצאתי עוד לפני שהנעתי את הרכב. אז מה יהיה כאשר נשקיע מחשבה ...לא עדיף לכם להחזיר לי ולילדים את ה"שוקו וניל" לפני שאני אהפוך למתחרה? מה כבר ביקשתי???

חזרתי הביתה עמוס בשקיות, ואשתי שאלה אותי למה לא הבאתי את החשבון: "תמיד טוב לבדוק את החשבון". עוד הוסיפה כי המלפפונים גדולים מידי: "יותר טוב קטנים", ושגלון השוקו סתם משמין. עוד היא טרחה להסביר בנועם שגלון ה5 ליטר של מיץ התפוזים לא באמת 100% טבעי כמו שהם כותבים ושאגב - יש לנו כבר מלא ג'חנון במקפיא.
"בשביל מה כל השוקולדות האלו ??? כשיש - אוכלים, וזה לא טוב לא לך ולא לילדים.

נו...באמת?! אתה לא יודע שאף אחד לא אוכל את הגבינה הזאת?"
באותה ההזדמנות והנשימה, זכיתי להרצאה למה לא כדאי לקנות את הפירות בקופסא מוכנה מראש, ואיך בוחרים אחד אחד, ושהכי טוב לקנות שני חצאי אבטיח במקום שלם.
היא המשיכה להרצות לי ולהסביר גם כשהתחיל משחק כדורגל בטלוויזיה - הכיצד העוגה שקניתי ביום שישי כבר התייבשה ואגב הזכירה לי שוב ששכחתי להביא שמן, למרות שהוא הופיע בראש הרשימה.
לא נורא, היא אמרה בחיוך - לאט לאט אתה תלמד.