יאללה, שיגיע כבר החג הזה. נראה כאילו פסח תופס לנו את כל השנה: חצי שנה בני ישראל מתכוננים לקראת החג, כל אחד וסיבותיו עימו, וחצי השנה שלאחריו, לוקח רק כדי להתאושש ממנו.
אימאלה – בתוך 10 ימים מעכשיו - צפויות לנו 10 סעודות בנות למעלה מ8000 קלוריות בכל אחת:
ביום שישי ושבת הקרובים, נערוך פרידה מלכותית ממוצרי הקמח. מתוך כבוד לחלות – נטבול אותן בסלטים, ברטבים של הדגים ונקשטם במיני בשרים.
על סעודת ליל החג החגיגית, וזו שלמחרת טרחו מיטב בנות ישראל. נראה לך שתקום מהשולחן לפני שאליהו הנביא יבוא??? בוודאי שלא! אם תעשה כן, הן יטיסו אותך לשמיים ואתה תמצא את עצמך ממתין לבואו שם למעלה, הרבה לפני שהוא יספיק לחזור.
עוד לפני שנספיק להגיד "מרזי מורית", יגיע יום שישי חדש כלומר הבא. הארוחה המסורתית היא לא אופציה, היא טבועה בגנים.
שבת זה שבת, אין מה לעשות. בשבת לא סופרים את הקלוריות, גם לא את תפוחי האדמה של החמין.
ביום ראשון אנחנו רגלים להתקזז עם הקלוריות של השבת, אבל זהו שהפעם לא! - כבר ביום ראשון בערב החליט מי שהחליט שיתקיים חג שני.
כאדם נשוי יש לי שתי משפחות. המשמעות היא שבחג השני מפצים את המשפחה השנייה – זאת שלא היית אצלה בחג הראשון. וכמו בכל תהליך של פיצוי חובת ההוכחה היא על המארחת. יש לה אמביציה להזכיר לך מה הפסדת שלא באת לחג הראשון.
מאחר ומדובר באותה המנטאליות, דין פרישה מהשולחן כדין חג ראשון, רק שבמקרה דנן, אתה לא תחכה לאליהו הנביא – הוא כבר ימתין לך שם למעלה אם... לא תאכל ומהכול.
למחרת, יום שני.... גם חג....חג הקורבן – שזה אתה.
בהיותך בן לצאצא מרוקאי אתה נסחף לתוך ההגזמות...ומימונה אחרי 8 סעודות דשנות ורצופות זה באמת לא נשמע לעניין. אבל רק בתיאוריה.
ביום שני בערב רגלייך נשואות מבית לבית, ממופלטה אחת למופלטה הבאה ולשבע שלאחריה.
נכנסת בפתח של בית מרוקאי? וואוווו עליך אם לא תטעם.
סוף, סוף נגמר הפסח הכפול והמכופל.
האם ביום שלישי הבא, הבא - נצא סוף סוף לחירות??? רק לכאורה. 
המעיין שלך כבר התרגלו לקצב חדש, המוח שלך מהבהב – פיתה! הלב בוכה מגעגועים ללחם ולאן שלא תלך ותביט עינך יתקלו בבני ישראל החוגגים את יום המימונה עם סטייקים וכו' על האש.
והריח? אח הריח...
אתה בדרכך חזרה לעבודה לאחר היעדרות ארוכה, אבל כשהאברים הכי חשובים שלך - המעין, המוח והלב, עושים קומבינה עם חושי הראיה והריח  כנגדך וכנגד כל הגיון סביר...הסיכוי שחוש המישוש יתעלם מחוש הטעם – הוא אפסי!
 
אייך יוצאים מזה?
התחזית לשבוע הבא ברורה. קל זה לא הולך להיות. השאלה היא אייך מקטינים את צונאמי הקלוריות שלא יבוששו לבוא? אייך נמנעים מלהתמודד בתחרות הכפיל של בודהה?
אני נחשב לאדם יצירתי, הגיע הזמן להמציא ולמצוא דרך מוצא מהסעודות ללא מוצא.
 39 מעלות חום המלווים בשפעת קשה נראים לי הפעם כפיתרון בריא לבעיה כבדה:
התיאבון יידפק מעצמו, הדודות, החמה והאימא יתמלאו ברחמים וישלחו אותי להתכסות מתחת לשמיכה. בזמן שכולם יתנפחו, אני אלגום לי כוס תה ואשיר לעצמי בהנאה צרופה - "מה נשתנה?".
שבכל הלילות של חגי הפסח אנו אוכלים בשביל כל השנה. הלילה הזה, הלילה הזה כולו קלוריה בודדה.
יאללה הגיע הזמן שאחליף את התמונה שלי מלמעלה. מאז הצטלמתי, עברו כמה חגי פסח שהביאוני עד הלום.
שפעת לרפואה בחג הקרוב ואני רץ לעשות "בוק" בסטודיו של קריספין הצלם.
 
חג שמח ולהתראות בגלגול הבא.