התרגשתי כילד ההולך לראשונה לבית הספר - קניתי תיק ספורט, מכנסי וחולצות ספורט חדשים ונרשמתי לחדר הכושר - הסווט סטאר.
אל חדר הכושר נכנסתי בהופעה מרשימה - תלבושת אחידה, חדשה וצחורה (כמו מינימום ספורטאי אולימפי) רק הכרס, המבצבצת במלוא חוצפתה, הסגירה אותי שמדובר במקסימום חובב ספורט לשעבר.
בהתלהבותי קראתי למאמן הכושר הבכיר ביותר, דותן:
"דותן, אני רוצה שתעשה אותי מייקל לואיס (דוגמן על) עם הרבה קוביות שיראו כמשורטטות על הבטן".
"תוך כמה זמן אתה רוצה את הקוביות?" ענה לי דותן בחצי חיוך. "בסוף החודש אני יורד לאילת עם המשפחה והחברים... אז קצת לפני..." עניתי ספק בנאיביות ספק בהלצה.
"בוא נתחיל לעבוד!", אמר דותן ועבר איתי על מכשיר, מכשיר בחדר הכושר המדהים:
"זה מכשיר לחיזוק הירך האחורית, תעשה 3 סטים של 15 הרמות".
רגע, לא בשביל בעיית הירך האחורית באתי לחדר הכושר....אבל אמר, אמר!
"סיימתי את הסטים! מה עכשיו?" שאלתי. "זהו מכשיר לחיזוק שרירי גב היד, תעשה גם כאן 3 סטים של 15 הרמות".
מה ... גב היד האחורית? לא זכור לי שמישהו התלונן על חוסר האסטטיקה של שרירי גב היד האחורית שלי...העקיצות שאני מקבל ממי שמעיז, הן דווקא על הבטן הקדמית.
טוב, לא נעים לקטר על היום הראשון, סתמתי את הפה וסיימתי בכאב את הסט השני.
"יופי", אמר דותן, "עכשיו בוא נלך למכשיר שמחזק את עמוד השדרה.."
כאן התחלתי להבין שהקוביות רחוקות ממני כמרחק אשדוד מאילת בהליכון. ומכאן שהם לא יבואו איתי לחופשה בסוף החודש הקרוב.
רציתי מאמן כושר מקצועי? אז צריך לעבוד בסבלנות על כל השרירים הבסיסיים והחבויים של הגוף. לצערי אין בלוף, וחבל שאין.
ביום השני הגעתי כששרירי תפוסים. סטלה, מדריכת הכושר המקסימה, אמרה לי שבעוד 5 דקות מתחיל ה"ספינינג". לא ידעתי בדיוק מזה ספינינג, אך נאמר לי שזה שורף הרבה קלוריות.
מתאים לי! ובאותה הזדמנות אוכל להתחמק מעבודת שרירי היד האחורית וכו'.
יאללה ספינניג! נכנסתי לאולם גדול, מלא באופני כושר משוכללים. יופי! לרכב על אופניים אני יודע. רכבתי לא מעט מגיל 12 עד 16.
לידי, עלו על המכשירים נשים עדינות לכאורה, לידם התיישב בחור בגיל ממוצע שנראה לי חנון קלאסי - משקפיים עבות, עור נטול שיזוף לחלוטין, פצעי בגרות. חנון!
אם הם פה, חשבתי לעצמי, אז כנראה זה "פיס אוף קייק".
לפתע נכנס לחדר דותן, האימתני, מלווה בדיסק.
הוא הפעיל את המוזיקה ושאג: "קדימה לעבודה!" המוזיקה התנגנה בעוצמה וכל הנוכחים התחילו לדווש על האופניים בהתלהבות.
אחרי 7 דקות הרגשתי שאני עומד על סף עילפון, נסיתי לברר מתי מסימים את הסיוט אך הסתבר לי שכרגע  סיימנו רק את החימום ולמעשה תיכף רק נתחיל לעבוד ברצינות...יש עוד 48 דקות!!! של עבודה מסיבית...
הבטתי בחנון שלשמאלי, כדי להתנחם במישהו יותר שפוך מימני, אך למבוכתי הרבה, הוא נראה לי די רענן ונלהב.
דותן התחיל לשאוג ולתופף על חזהו כמו קינג קונג במטרה לשלהב אתנו להגביר את הקצב.
אימאל'ה, נראה כי נכנסתי לאימון נבחרת ישראל באופניים המתכוננת לאולימפיאדת לונדון.
"מה קורה אייל, נשפכת?" קרה בקול רם דותן ועשה לי פדיחות מול כל הנשים, העדינות לכאורה, שסובבו מיד את ראשן אלי.
"לא!" צפצף קולי, "פשוט לא הבאתי איתי בקבוק מים כמו כולם".
"טוב, תלך לשתות", שחרר אותי דותן מסכנת אבדון.
יצאתי/נסתי מחדר הבלהות לשתות מים ולפתע פגשתי בחברים.
"היית בסאונה?" הם שאלו כשראו אותי אדום, מיוזע עד רטוב מאוד. "לא", עניתי - "ספיננג עם דותן. או שצריך לשלוח אותו לאשפוז נפשי או שצריך לשלוח אותי לאשפוז גופני".
בזמן שהקמיקזות המשיכו לדבש בפראות, ישבתי עם החברים על הבר של חדר הכושר, שתתי תפוזים טבעי ולאחר מכן אספרסו. הזמנתי במצפון נקי גם סנדוויץ בריאות. 
לפי השעון , נותרו לי עוד 40 דקות זמן להעלם מהמקום לפני שדותן ושות' יצאו מהאולם הספינינג וישאלו שאלות מביכות..."כמו לאן ברחת?".
אחח, כמה טוב שיש לפעמים חברים בסביבה...
למחרת הגעתי למכון הכושר, היישר אל ההליכון. שוב החנון היה שם. כיוונתי על מהירות הליכה סבירה של 6 קמ"ש אבל החנון לידי כוון למהירות ריצה. מה יש לו זה??? מישהו צריך להסביר לו שקוראים לזה הליכון לא ריצתון! מה בוער? לאט, לאט. בן אדם צריך לעבוד קודם על השרירים הבסיסים של כל הגוף, כמו שרירי הירך האחורית ועמוד השדרה...צריך לעבוד גם על שרירי ההנאה בבריכת השחייה...ועל העור בסאונה...
יסודות בונים מלמטה, כדורגל משחקים 90 דקות, הכדור הוא עגול... כך שיננתי לעצמי לנחמה, כל מיני סיסמאות ספורטיביות ששמעתי בכל מיני מקומות...
מה עם הקוביות אתם שואלים...?? בנתיים נותרו לי כמה שאריות שרירים מהתקופה הקרבית, שאומנם כבר לא מספיקות לקמפיין עבור "פילפל"...  אבל  מאפשרות לי עדין לקחת פור של שנתיים אימונים בג'קוזי על החנון  ושות'.

וחוץ מזה מה הלחץ? הרי כבר הפסקנו להביט על הגופות בחוף הים, העיניים שלנו מרוכזות רק - באייך לא לדרוך על המדוזות...

 

 

אנו מכבדים זכויות יוצרים ועושים מאמץ לאתר את בעלי הזכויות בצילומים המגיעים לידינו. אם זיהיתים בפרסומינו צילום שיש לכם זכויות בו, אתם רשאים לפנות אלינו ולבקש לחדול מהשימוש באמצעות כתובת המייל: [email protected]