הדוד סעדיה הוא בן האחות הבכורה של חמי ז"ל. לפני כ 37 שנה, במלחמת יום הכיפורים, הוא קיבל הלם קרב.
האיש מאושפז שנים כבר רבות ומכאן שאישתי וגיסתי לא שמעו ממנו מזה למעלה מ20 שנה.
אז מה פתאום חמי שנפטר רק לפני חודשים מספר בא אל גיסתי בחלום כידי להעביר מסר לילדיו ללכת ולבקר אותו?
-
התעלומה נפתרה כאשר אשתי עם נציגי המשפחה החליטו לנסות ולאתר את הדוד כמצוות חמי.
מסתבר שהדוד סעדיה מאושפז שנים רבות במוסד סגור. הוא היה רווק, מאחר והוא נפגע עוד בהיותו חייל, הוריו נפטרו שנים מאוחר יותר ומכאן שהוא הפך לערירי.
-
חמי ז"ל, האיש והאגדה שעשה בחייו אין סוף מצוות נסתרות (שהתגלו רק אחרי מותו), היה האדם היחיד שהקפיד לבקר אותו. אולם כאשר חמי נפטר, לסעדיה כבר לא היו מבקרים לנחמה.
סעדיה הפך לאיש היחיד במוסד שאף אחד לא התעניין יותר בשלומו.
למרות מצבו הבריאותי, כך ספרה המטפלת במוסד, יש לו זיכרון מדהים לפרטים. לטענתה, הוא אחד האנשים החכמים ביותר שפגשה.
-
כשנכנסו המשפחה האובדת אל המוסד הסגור, סעדיה מיד זיהה את הקולות ופרץ בבכי קורע לב.
-
תוך שאני נוהג בדרכי להרצליה, אשתי התקשרה לספר לי על אחד הרגעים העצמתים ביותר שהיא חוותה מימי חייה. דמעותיה פרצו כמו לבה מהר געש, שזלגה ככדור אש שורף הישר אל תוך ליבה.
היא ניסתה לתאר לי בבכי מר את המבט קורע הלב שנשקף מעיניו של סעדיה, מבט ששאל: "איפה הייתם עד עכשיו?".
-
היא המשיכה ותיארה לי הכיצד כול בני המשפחה פרצו בבכי יחד עימו, הכיצד הוא אחז בחולצתם של בני המשפחה האובדים ולא הרפה מהחשש שחלילה הם ילכו, שחלילה הרגע הזה יעלם ולא ישוב.
סעדיה ניסה לדבר ולדבר אך הקול כבר לא יצא מגרונו. לבסוף הוא כתב על מפית נייר מילה אחת שאמורה הייתה לבטא את הכול: "תודה".
-
"תודה שבאנו?" הם שאלו, והוא הנהן עם ראשו – כן!.
-
המגבים של הרכב פיזרו את טיפות הגשם משמשת הרכב שלי אבל לא את שטף הדמעות שטשטשו את עיניי.
-
הייתי בדרכי לפגישות עבודה, אבל לפתע הכול נראה לי חסר משמעות, הבל הבלים מול מסר שהגיע מהעולם הבא באמצעות החלום של גיסתי: "לכו לבקר את סעדיה!".
-
אני מנסה לתאר לעצמי את חמי מתווכח עם מלאכי השמיים ואומר להם:" אני חייב לחזור ולו לאלפית השנייה כידי להודיע לבני משפחתי על קיומו של סעדיה. מנוחתי לא תהיה עדן אם בעצם לכתי, אשאיר את האיש הזה גלמוד עלי אדמות".
אפילו מלאכי השמיים לא יכלו היו לסרב לאיש המצוות האגדי.
-
חמי ז"ל ניצל את אלפית השנייה עד תומה כידי לצוות את ילדיו בבקשה אחת ויחידה- הבקשה הכי אנושית שיכולה להיות –"לכו לבקר את דוד סעדיה!"  האיש הכי עצוב שהוא הכיר.
האיש שנשכח אי שם.
-
בו בערב, כאשר חזרתי מהרצלייה לאשדוד, שני רמזורים לפני ביתי, לפתע פתאום ...בום!!! רכב שהגיח מימין, פגע בי בעוצמה אדירה עד כידי שמכוניתי עפה על פני עשרות מטרים והסתחררה לכביש השני... כריות האוויר נפתחו, הרכב התרסק, המנוע העלה עשן ו...דמם.
במאמץ הצלחתי לפתוח את הדלת החורקת, יצאתי מהרכב, מששתי את גופי לוודא ששום דבר לא נשבר ופתחתי בריצה אל הנהג השני כידי לוודא ששלום לו.
יללות האמבולנסים בישרו על בואם של אנשי מד"א שהופתעו לגלות שיצאנו בלי אף שריטה.
-
בשעות הבוקר נסעה אישתי כידי לשמח את דוד סעדיה כמצוות אביה ז"ל. בשעות הערב ניצל בעלה בנס מתאונה...
-
זה לא סיפור אגדה ולא סיפור של בית כנסת, זה קרה ביום שלישי האחרון -חמי ז"ל התגלה בחלום כדי לצוות על מצווה שאין עוצמתית ממנה.
-
לכול אחד מאיתנו יש את הדוד סעדיה שלו, שהוא בודד יותר או בודד פחות אבל כמהה לתשומת לב.
חפשו את הסעדיה שלכם וסעו לשמח אותו. זה יהיה דבר גדול.