אנחנו האשדודים המתנשאים שגרים 10 דק מהים.
החול כבר מעצבן אותנו יותר מאשר שהוא מלהיב ולמדנו להתעלם מהמושבים הרטובים של קווים 4 ו-11 שעוברים בחוף.
הפסקנו לזהות את ההבדל בין הרוח הרגילה והרותחת של העיר לבין המשב המלוח של הים.
שניהם הפכו אחד.
התרגלנו להעדיף בריכה מאשר ים כי שם אין חול ואין מדוזות ולא מלוכלך

לוקחים את החוף כמובן מאליו.הים של נועה

פגשתי מישהו ממודיעין שלא הבין איך אני נשארת אדישה לריח המלוח של החוף.
לא הבנתי על איזה ריח מדובר..
אה, זה. בקטנה.

אומרים שאשדוד שהיא עיר מעורבת

ואפשר להגיד שהים הוא קצת אנחנו.
משתלבים ומתפרקים,

כל אחד מאיתנו הוא גל או גרגר חול אבל ביחד אנחנו גוף אחד חזק יותר.

ואלו היו הגבולות.
החוף והים
החול והמים
בין משתזפים למשתכשכים, שחקני מטקות וגולשים,
ההפרדה בינהם דקה ועשויה צדפות שמכאיבות ברגליים..

פעם הייתי גרה ליד הים ויכולתי לראות אותו מהמרפסת שלי.
בשלב מסויים נמאס לי לראות את אותו פס כחול מפריד שמיים כחולים גם הם והנוף אף פעם לא השתנה.

מעניין אם גם לים נמאס מהאשדודים.
מהמשתזפים והגולשים, שחקני המטקות והמשתכשכים.
בטח הים ממש שמח לראות תיירים מארצות אחרות כמו שאני כל כך רוצה לראות סוף סוף שלג.

נופים בעיר משתנים וגם הים.
ארמונות שהייתי בונה בחול היו מתפרקים דקות אחרי סוף בנייתם אבל סירבתי להאמין
וגם אנחנו.
חבורות מהיסודי והתיכון והצבא שמסרבות להתפרק ונאחזות בצדף אחרון של זכרונות שמדביק הכל ביחד..

כילדה, גלים אגרסיביים הפחידו אותי
במיוחד אלו שהרסו לי ארמונות.
גלים אחרים פשוט בלעו בחינניות וסלחתי
כמו שסלחתי לאנשים,

כל הזמן,

למרות שכאב.

כנראה העובדה שהים תמיד היה שם גורמת לי להשוות את עצמי אליו.
כל אחד אחר היה מנסה לתפוס גל ולא לכתוב עליו,
כי דימויים קלישאתיים על הים יש הרבה,

אבל אף אחד לא באמת יודע מאיפה הם באו.

משוררים מתארים עיינים של בחורה יפה כחולות כמו הים והמים בכלל בצבע שקוף.
השמיים הם אלו שצבועים בכחול ואולי הים הוא בכלל זיוף אחד גדול
הולוגרמה שנועדה לגרום לנו להאמין שלמרות כל השוני לכולנו יש משהו במשותף
אשדוד והים
הים והאשדודים,

ואני תוהה
אם גל שנשבר על החוף יחזור להיות מתישהו גדול כמו שהיה
ואם אני אוכל לחזור להיות משהו שאני כבר לא.


אולי בגלל זה מתארים רגשות בגלים לפעמים.
ובן אדם לחוץ אומר שהוא טובע.

עם הזמן הבנתי שהים הוא אנחנו
ואנחנו הים
ואולי זה דווקא טוב שאנחנו לוקחים אותו כמובן מאליו
בסך הכל נותנים לו לסחוף בלי לתת לזה חשיבות.

תהליך שתמיד ימשיך להיות
גלים ואנשים נשברים
גרגרי חול וחברויות מתפרקות ומתחברותוכל אחד מאיתנו גל תוהה

שבטעות זורם הפוך ויוצר מערבולת של זרמים שונים שמתנגשים זה בזה
שגם הם, חלק מהים שלמדנו להתעלם ממנו

אבל לא יכולים להפסיק להיות כמוהו.

ולמרות שאנחנו האשדודים המתנשאים שגרים 10 דק מהים,

מזל שיש לנו ים שאפשר לכתוב עליו.