לזיקית יש יכולת לשנות את צבע גופה בהתאם למקום עליו היא עומדת. החלטתי לקעקע זיקית מפורקת שתתן לי תזכורת לכך שאני אני מתאימה עצמי למקום בו אני נמצאת ולא נשארת כפי שאני, אני כבר לא אני. בסימן "אובדן אותנטיות" שאמור להזכיר לי כל הזמן לבטוח בי, ללכת עם תחושות הבטן שלי, עם מי שאני ולא לנסות להשתנות כדי להתאים את עצמי לשום מקום ואף אדם.
זה בעצם הקעקוע הראשון שלי שנעשה בתקופה בה שודרה התכנית "עספור" ולימים הוא הפך להיות 'מכתוב' שכן לאחר פירוק הזיקית מישהו זיהה שהכינוי שלי כתוב שם איכשהו לאורך- חנבו.
רואים את החנבו?
כתיבה חופשית. היופי שבפשטות. משהו שיזכיר לי שאני עושה מה שאני אוהבת ומשהו שאני טובה בו- הכתיבה. ציפור מקיפולי נייר (אוריגמי).
כתיבה חופשית
אחרי שנים של דילמה לא ברורה ביני לבין עצמי לגבי תחושות האהבה- שנאה שהיו לי עם העיר אשדוד, קעקעתי את הסמל שלה (הישן והטוב) שלימים הפך לוינטאג'. יותר התפלאתי שאדם מוכר קעקע את אותו הסמל רק גדול יותר עם הזרוע שלו כשנה אחריי. לימים הבנתי שהיותי אשדודית הפך אצלי עם השנים לתדמית של בחורה מחוספסת (אל תתעסקו איתי, אני מאשדוד) וברגע ששחררתי את התדמית, כל שנותר לי הוא האהבה לעיר. תקראו לי פטריוטית או משוגעת, לא כל כך אכפת לי.
אני אהבתי את אשדוד בהגזמה קודם
יש לי חברים שמטיילים ברחבי העולם ולפתע נזכרים בי, שכן שנים ארוכות שאני מצלמת מנופים עם סוג של פטיש אליהם. חשבתי שמדובר בעוצמה אורבנית, בחיבה לרובוטריקים, באיבר פאלי שניתן להתפעל ממנו... אבל בתכלס' זו תזכורת נצחית לזה שאני לא צריכה להתאמץ, להפעיל כוח, להראות שאני חזקה כדי להיות עוצמתית. מספיק רק להיות, ממש כמו מנוף.
פשוט להיות
לפעמים נדמה שכל החרא בעולם החליט להתנקז דווקא אליך. תקראו לזה להתקרבן או להתאכזב, תקראו לזה "החיים" או צירוף מקרים מבאס ת'תחת. יש דברים שאין לנו שליטה עליהם ולפעמים הם באים כל כך כואב שהכי קל זה להתנתק, להיעלם, לטמון את הראש בחול ולחכות שיעבור
אבל זה לא עובר ככה. אם יש משהו שלמדתי בחיים זה שעד שלא מתעמתים מול ועם משהו שמפריע- לא הזמן ובטח לא החיים יפתרו אותו
זה מפחיד, אבל צריך להרים את הראש ולדבר עם הפחד בגובה העיניים ולחצות אותו. אולי בהיסוס בפעם הראשונה, אולי בעצימת עיניים, אולי בבת אחת. זה לא באמת משנה
תמיד יש לנו את הבחירה- בין טוב ורע, בין אהבה לאדישות, בין לדבר או לעשות ובין אם לטמון את הראש בחול או לזקוף את הראש ולהביט קדימה
רק תבחרו.
לבחור כל פעם מחדש
הקעקוע האחרון (לעת עתה) הוא גרסה ל'פוקסי ליידי' ((Foxy Lady. משהו קצת 'הארד קור' באווירה סקסית ורוקנ'רול בלי אמירה מסוימת או פלספנות. אישה, סקסית, שועלית שאוהבת רוקנ'רול. אולי יום אחד יגידו את הדברים האלו עליי, לכו תדעו.
פוקסי ליידי סטייללסיום, אודה למקעקעים שלי: 
מורנו בתל אביב (הזיקית), יאיר אסרף (ציפור האוריגמי והסמל של אשדוד) ועידן דיטשי מאשקלון (היען הפסיכודלית, המנוף והשועלה המסוקסת)