באדיבות: רוני ביטרמן

היו בולים מרובעים ומלבניים והכי הכי נחשבו - הבולים המשולשים. היו בולים רגילים והיו נדירים, היו בעלי צבעים דהויים והיו בעלי צבעוניות מהממת. היינו מחלקים את הבולים לפי שנים או מדינות או נושאים. הבולים הכי מהממים היו מהמדינות הכי נחשלות, אלה הוציאו בולים גדולים ומדהימים בצבעוניותם.

לכל אספן הייתה זכוכית מגדלת טובה, ופינצטה בעזרתה הוא היה מטפל בבולים, חס וחלילה לא לגעת בהם באצבעות.

את הבולים היו משיגים מהמכתבים. גוזרים ממעטפת המכתב את החלק שבו היה מודבק הבול, ומשליכים אותו לקערה עם מים. המים היו מאכלים את הדבק והבול היה משתחרר לו וצף במי הקערה. אז היו מוציאים אותו בזהירות מהמים ומייבשים. אלה שלא אספו בולים לעצמם, היו גוזרים את הבולים מהמעטפות ונותנים אותם מתנה למי שאסף. והיו גם החלפות, ועם הייתה הפרוטה מצויה בכיס היו הולכים לחנות בולאות וקונים שם מעטפה עם כמה עשרות בולים, בדרך כלל לא שווים הרבה, אבל לבולים השווים היה נדרש כסף ממשי ולא סתם כמה גרושים, ואת זה לא היה. 

השירות הבולאי של רשות הדואר היה מוסד בעל חשיבות רבה בימים ההם בהם כולם אספו בולים. השירות היה מפיץ את הבולים החדשים וגם מנפיק "מעטפות יום ראשון". היו אלה מעטפות רגילות לבנות, עליהן היה מודבק בול חדש שיצא עם חותמת שנשאה את התאריך של היום הראשון בו החלה הפצתו של הבול. רבים אספו לא רק את הבולים עצמם, אלה גם את המעטפות. השירות הבולאי אימץ במסעי הפרסום שלו לטובת הבולאות את שירו של יהודה עמיחי בנושא הבולאות, וקטעים נבחרים ממנו הודפסו על פרסומי השירות: "...אוסף בולים - כמו איסוף זמן עבר... אוסף בולים - איסוף זיכרונות זרים...בולים הם מדגמי געגועים... איסוף בולים - כמו לחזור למקומות שלא היית בהם מעולם...".

ההורים היו רואים באוסף הבולים שלהם כ"נכס צאן ברזל", מן סחורה עוברת לסוחר שביום סגריר אחד, אם לא תהיה בררה - אפשר יהיה להמיר אותה במזומנים.

בול שיצא בעם סמל אשדוד שיצא במסגרת הסדרה "סמלי ערים א' 1965-1967"

באדיבות: tal biton

בול עם נמל אשדוד שיצא במסגרת הסדרה "נמלי ישראל" 1969

השירות הבולאי

בול עם גבעת יונה שיצא במסגרת הסדרה "מגדלורים בישראל היום" בשנת 2009

באדיבות: tal biton