מה לא אמרו עלייהם? השוליים של החבר'ה, עבריינים, טיפשים- אבל כל זה, פשוט לא נכון. האבחנה הדקה הזו בין ילד שלא נמצא במסגרת הנכונה לבין ילד שלא יכול לא מתבצעת בצורה נכונה.

לפני 3 שנים נכנס ציון ביטון, מנהל בית הספר "עמל טכנולוגי " לתפקיד ונתקל במסגרת מקובעת של מורים ותלמידים שמסתובבים בתחושה "כאילו התייאשו מהם" מסביר. אבל לאט לאט, עם הרבה אהבה, תמיכה ובעיקר סדר והבנה, הרים ביטון את בית הספר וגרם לו להיות מקום שבו מחכה לתלמידים הכל, וכבר אין להם שום סיבה לברוח.

כבר בצורה שבה הוא מדבר אפשר לראות את השמחה וההתלהבות בעיניים, שמתבטא גם בתלמידים שפגשתי במסדרונות. בתור בני נוער, דמיינו שאתם מקבלים שלום בבוקר ולא צעקות, שאלות על מה שלומכם ולא על למה עשיתם מה ואיך, כל זה- יוצר סביבה נעימה יותר להיות בה.

"בשביל שיבינו שנעשה כאן שינוי, צריך לשנות את הנראות, להביא הוכחות" מספר לנו המנהל ביטון "בעזרת כיתות חכמות, לוח חכם, יצרתי פינה עם פופים ואווירה שהתלמידים יוכלו לנוח בה, אנחנו מבצעים שיפוצים למען כל המגמות- מהמוסך של מגמת אוטוטרוניקה ועד המספרה הקהילתית שנבנית למגמת הקוסמטיקה."

איך באמת מתמודדים עם תלמידים כאלו, שלא קיבלו פידבק חיובי מהמערכת עד עכשיו?

"צריך לייצר אווירה חיובית. כל החיים גרמו להם להרגיש כמו כישלון, אז אנחנו ניתן להם את ההצלחה. אלו ילדים לא פשוטים, אז יוצרים לכל אחד חליפה שמתאימה לו."

אז מה יש בבית הספר? מגמת אוטוטרוניקה- שבעצם מלמדים את מקצועות המוסך והרכב, מגמת קוסמטיקה שכוללת שיעורי איפור עם ריקי מסס הידועה, מגמת מנהל, מגמת ניהול מערכות משרד וכמובן אם התלמידים מעוניינים, בנוסף לתעודת המקצוע, הם יכולים גם לקבל תעודת בגרות מלאה.

ומה עם השכלה גבוהה?

"יש לבית הספר שיתוף פעולה עם ה"כפר הירוק" ותלמידים מצטיינים יכולים להגיע ולהמשיך ללמוד כיתה יג'-יד' על מנת לקבל גם תעודה אקדמית של הנדסאי."

בנוסף, תלמידי יא'-יב' מתחילים לעבוד במקצועות אותם הם לומדים יומיים בשבוע ומרוויחים שכר תוך כדי הלימודים. נראה כי בית הספר פשוט מנווט אותם בדרך הנכונה להמשך חייהם.

רגע אחד שבאמת העביר לי את התחושה שמישהו כאן יודע מה הוא עושה, היה בסדנת עיצוב השיער בה ביקרנו, כשאחת התלמידות הצליחה לבצע תסרוקת מסוימת וישר קפצה ושמחה במיוחד "הנה הנה הצלחתי, המורה, תראה!" מי לא היה רוצה להיות מאושר ככה מהצלחה קטנה בשעות הלימודים?

אז מה אתם אומרים, אולי נשאיר את הסטיגמות בצד, ונבין שכל נער ונערה הם מיוחדים ויכולים לקבל את מה שהם הכי צריכים, בדרכים שונות?