אביב,

את הזיכרון שלך בחרנו להפוך לכזה, לערב חג, לקחת את האנרגיות האדירות שאתה מעורר בנו. לקחת את החוזק שלך, את החיוך שלא משנה מה ובאיזה מצב אתה - לא יורד לך מהפנים, את היכולת לחלום ולהפוך למציאות, היכולת לדבר עם כל אדם בגובה העיניים ובכל זאת לעמוד על שלך.

את הזיכרון שלך אנחנו בוחרים לתת לחניכים בשבט הצופים ולהשאיר משהו ממך לאחים הקטנים שלנו. לא בשבילך, בשבילנו.

כי ככה אנחנו יודעים שאתה כאן, באנשים ברחוב, בחניכים, במשפחה שלנו שמתרחבת לאט לאט, לא בתור געגוע רחוק, באופן מוחשי.

אתה איתי כשאני מחליט איך לדבר עם רכזת השבט, או מתי להגיש עבודה באוניברסיטה, ככה אתה נשאר איתי, תמיד.