בהסתדרות איימו השבוע בהשבתת המשק על רקע הקשיים במשא ומתן על תנאי העסקתם של "עובדי הקבלן" בארץ. בהסתדרות רוצים שעובדי הקבלן יהפכו לעובדים מהמניין בכל ארגון, במיוחד ברשויות המקומיות והחברות הממשלתיות. במשרד האוצר לא ממש מעוניינים בכך. הנימוקים שלהם הם שהדבר יעלה כספים רבים למעסיקים (ביניהם גם המדינה). 

בעיצומו של הדיון הציבורי על משבר "עובדי הקבלן", הצליחו חברי הכנסת להוכיח עד כמה הם מנותקים. יום לפני השביתה המתוכננת הם מאשרים לעצמם העלאת שכר של יותר מ-1,000 ₪. רק בחודש שעבר עלה שכר בשיעור גבוה יותר. שתי ההעלאות יחד מעלות את שכרם בכ- 2,300 ₪ בחודשיים בלבד. אגב, באותו הדיון שבו אישרו לעצמם העלאת שכר, הם סירבו לדון בשכרם של העוזרים הפרלמנטרים שלהם, שלרוב מקבלים משכורות נמוכות משמעותית... וגם הם סוג של "עובדי קבלן".

נחזור לאשדוד. גם בעיר שלנו, בחברות ממשלתיות, בעירייה ובמפעלים פרטיים, גם פה מועסקים רבים כ"עובדי קבלן". לרוב הם עושים את העבודה השחורה בחברות האלה, אם זה בניקיון, בעבודות ייצור מלוכלכות או בשירותים לעובדי החברות.

אמיל (שם בדוי) הוא עובד קבלן באחת החברות הממשלתיות בעיר. זהותו טושטשה כדי למנוע פגיעה בו. "יש לי משפחה, ילדים ואישה שאני צריך להאכיל. יכולים לפטר אותי בלי למצמץ", הוא אומר לנו תוך שהוא מבקש שוב ושוב שפרטיו יטושטשו.

"אני למעשה עובד קבלן בחברה. עובד סוג ב' שעושה את העבודות השחורות. המשכורת שלי, כולל שעות נוספות היא כ- 5,500 ₪", הוא מספר לנו. אמיל לא רוצה הרבה. הוא רוצה ביטחון פיננסי כמו שיש לעובדי החברה. "זה מקומם לשמוע את השכר שלהם, את התנאים שלהם. אני יושב בחדר האוכל לאחר ששילמתי על ארוחה מחיר מלא. הם משלמים רק שקל וחצי. אני שומע את הטענות שלהם על בונוסים ופרמיות ואני לא מצליח להבין על מה הם מתלוננים", מספר אמיל.

הוא עובד שם כבר שנים רבות. לדבריו, בכל עשרה חודשים הוא מפוטר, יושב בבית חודשיים וחוזר לעבוד. "אני לעולם לא אזכה בקביעות. אני הולך חודשיים הביתה ואין לי מושג אם אני יחזירו אותי לעבודה. על תנאים כמו ביגוד, נעלים, מתנות בחגים  אפילו חצי ממה שהם מקבלים, אני רק יכול לחלום".

אמיל מספר שבהתחלה עוד היו תקוות שאולי בכל זאת הוא יצליח להוכיח את עצמו ויזכה להיות עובד חברה. זה לא קרה. במקום זאת הוא רואה כיצד בעזרת הקשרים הנכונים וקרבה משפחתית, נכנסים אנשים לעבוד באותה החברה. "ראיתי כבר הכל, שמעתי הכל. כל המאבק הזה נראה לי לא מציאותי. עבורי המציאות היא לבוא לעבוד משעה 7:00 בבוקר עד 19:00 בערב בשביל שתהיה לי משכורת להביא הביתה. אני רק יכול לחלום להיות אי פעם עובד חברה" אומר אמיל.

כמו אמיל יש עוד רבים בעיר. לרוב הם שותקים, מקווים לשמור על הקצת שיש להם. הם לא מאוגדים וועדי העובדים של החברות בהם הם עובדים לא דואגים להם, למרות שעם רבים מהם הם עובדים כתף לכתף.

לפני מספר חודשי, בתחילת סכסוך העבודה שהכריז יו"ר הסתדרות העובדים עופר עיני, הבאנו נתונים על עובדי קבלן בעירייה ובנמל.

בעיריית אשדוד לדוגמא מועסקים כ- 262 עובדים המוגדרים כ"עובדי קבלן". שכרם הממוצע עומד על כ- כ- 5,416.35 ₪ ברוטו (לפני מיסים) בממוצע בחודש. לעומת זאת, שכרם הממוצע של עובדי העירייה עומד על כ- 8,740 ₪ ברוטו בחודש. מתוך עובדים אלה כ-175 הועסקו רק ברבע משרה, כ-61 הועסקו עד חצי משרה והשאר הועסקו עד שלושת רבעי המשרה. איש מעובדי הקבלן לא הועסק במשרה מלאה, ובטוח שלא זכה להטבות שמקבלים עובדי העירייה.

בחברה העירונית לתרבות ופנאי (המתנ"סים) אומנם בעלי הדירוגים מוגדרים כעובדי החברה, אך שכרם ותנאיהם הם לא יותר מאשר תנאים של "עובדי קבלן". רבים מהם מבצעים את אותן העבודות כמו עובדי העירייה, אך תנאי עבודת אינם מתקרבים לתנאיהם של עובדי העירייה. השכר הממוצע של עובדי החברה העירונית עומד על כ- 4,408 ₪. כ- 168 מעובדי החברה העירונית, קיבלו בשנת 2010 השלמה לשכר מינימום.

במעוז ההסתדרות הכללית – נמל אשדוד, מועסקים כבר זמן רב עובדי קבלן. תנאי השכר, תנאי העבודה והתנאים הסוציאליים שלהם רחוקים שנות אור מתנאיהם של עובדי נמל. 26 עובדי קבלן הועסקו ב-2010 בנמל אשדוד. השכר ברוטו הממוצע של עובדים אלה עמד בשנת 2010 על 4,676 ₪ בחודש. 11 מהעובדים מועסקים עד רבע משרה. 8 מהעובדים מועסקים עד חצי משרה. 7 מועסקים עד שלושת רבעי המשרה. אף עובד קבלן לא מועסק במשרה מלאה בנמל אשדוד.

שכרם הממוצע של עובדי נמל אשדוד עמד בשנת 2010 על 24,557 ₪ ברוטו בחודש!