ברנדה אזרצקי | צילום פרטי

היא החלה לכתוב כבר בגיל 7 בעקבות טרגדיה משפחתית, במהלכה איבדה את אביה כתוצאה מנפילת מנוף בנמל אשדוד. כבר אז הכתיבה היוותה עבורה פורקן של רגש ודרך התמודדות עם המשבר והאבדן הקשה.

19 שנה לאחר מכן, ברנדה אזרצקי (26) מאשדוד, יוצרת, כותבת תוכן, בעלת תואר ראשון בתקשורת ומדריכת נוער בקהילה, מלכדת כ-50 טקסטים שכתבה בעבר לספר אחד העונה לשם: "סל מחזור", ומזמינה את הציבור לתמוך בהוצאתו לאור באמצעות קמפיין מימון המונים.

"יש אנשים שמתנהלים על פי הלב, יש כאלו שמתנהלים על פי ההיגיון - אני מתנהלת על פי האצבעות שנעות במהירות על המקלדת וגורמות לי להבין בדיוק מה הצעד הבא שלי" – היא מעידה על עצמה בדף הקמפיין.

"סל מחזור" מאת ברנדה אזרצקי

ברנדה,
מה משך אותך כל כך לעולם הכתיבה?

"כבר מגיל 7, אחרי שחוויתי אובדן קשה במשפחה, ברחתי אל המילה הכתובה. ילדה קטנה בכיתה ב' שרק מנסה ללמוד את הדרך הטובה ביותר "להישמע" נכון בכתב, וקוראת בלי הפסקה ומקשקשת על כל דף חלק ולאט לאט משליכה את כל הרגשות שלה, גם החיוביים וגם השליליים אל תוך הדף".

מה בעצם גרם להחליט לאגד טקסטים שלך לספר אחד ולהוציא אותו לאור?
"כל הרגשות שניסיתי להדחיק חזרו וביקשו לראות אור, לצאת לעולם בספר שמכיל, במילים פשוטות, את הלב שלי במלואו. אני כותבת ומשליכה: אלפי מחברות של סיפורים שהלכו לפח, מיליונים של אותיות שמצאו את עצמן בתחתית של חירייה. אבל לא עוד. החלטתי לאסוף את כל הפוסטים שלי, אלו שראו אור ואלו שהתחבאו עמוק במגירה ולרכז אותם לספר אחד".

ומה בספר?
"הספר נותן לקוראים הזדמנות לראות את עצמם בצורה אחרת, אל מול מראה, ולהתמודד עם כל הדברים שאנחנו נוטים להדחיק ביום יום. אפשר למצוא בו טקסטים על אהבה, פרידה, ביקורת עצמית, מציאת האחד, רצון להיות טובים יותר, משופרים יותר וכל הבעיות האלו שרצות לנו בראש במהלך המסע, כשאנחנו מחפשים את עצמנו ומי אנחנו."

למי הוא מיועד?
"הספר מיועד לכל אדם באשר הוא שרוצה לקרוא על הרגשות שלו, להרגיש שמבינים אותו, להרגיש שמישהו או מישהי נמצאים כאן יחד איתו - בכל רגע, בכל רגש".

עד כה גויסו מעל 9,000 ₪ באמצעות קמפיין מימון ההמונים שעתיד להסתיים בעוד כשבועיים, כשהיעד עומד על 25,000 ₪. לתמיכה בהוצאתו לאור של הספר של ברנדה לחצו כאן

טעימה מתוך הספר:
"אני לא רוצה לשחק יותר. אבל כאילו העולם מכריח אותי כל פעם לקחת קלף ולשמור אותו קרוב ללב.

כי אנשים לא מבינים, הם לא מבינים את הגישה הישירה, הם מעדיפים להסתיר ולהשתעשע ב"כן ולא" ב"שחור לבן". הם מעדיפים לנסות ולנסר את תיבת העץ בכוח כשהמפתח נמצא ממש לידם.

אני רוצה לעשות פוס משחק ופשוט לחבק. לדבר על מה שמעניין אותנו וליהנות מהשיחה, להגיד לך דוגרי בפנים שאתה יפה עבורי גם מבחוץ וגם מבפנים ואני לא יודעת מה צופן לנו העתיד, אבל הרגע המסוים הזה מדהים בעיניי, מושלם בדיוק כפי שהוא, אז בוא נהנה ממנו ביחד.

אני רוצה שתוריד את הרגל מהגז ותפסיק להסתכל על השעון. אני לא הולכת לשום מקום כרגע וגם אם אלך, אנחנו נתגבר והעיקר שנדע שעשינו הכול כדי למצות אחד את השנייה.

אני רוצה להתנתק מהאולי והלמה ולא להוריד ממך את הידיים, אולי רק שנוריד את הבגדים וגם את המסכות שהעולם הטיפש הזה הלביש עלינו כל החיים. 

אני רוצה להוריד ממך את הפחדים ואת אכזבות העבר, כי כל מה שמעניין זה שאני כאן אתך עכשיו ממש בדקה הזו ואולי מחר כבר לא אהיה ואין בי שום רצון שנתחרט או נחשוב מה היה קורה אם.

אני לא רוצה לשחק יותר ולתהות במיטה עם דמעה בקצה העין, מה אתה חושב עליי עכשיו, כי אני אומרת לך חד וחלק שאתה הכי נכון לי עכשיו.

ויכול להיות שמחר כבר תהפוך לטעות,

אבל על המחר כבר אין לי שליטה,

והאמת שגם לא עלייך. או על המגנט בלב שמושך אותי לצדך בלי הפסקה."

לתמיכה בהוצאתו לאור של הספר של ברנדה לחצו כאן