אופיר מרציאנו חגג השבוע את יום הולדתו ה25 עם הופעת בכורה במדים הלאומיים של נבחרת ישראל. הצלה ענקית שלו בדקות האחרונות של המשחק, הביאה את הניצחון לישראל. מעט מאוד שוערים בעולם היו מצליחים לעצור כדור כזה.

המשחק הזה הקנה למרציאנו מחמאות  מקיר לקיר ומעמד של שוער העתיד של ישראל, כמי שאמור להוביל אותה שנים רבות.

את אופיר מרציאנו, שוערה של מ.ס אשדוד,  ניתן להגדיר במילה אחת – גבר!
יש לו מנטליות וקודים מאוד ברורים של התנהגות גברית, קשוחה מבחוץ,  אך רכה מבפנים. הוא נטול פוזה וגינונים של כוכב. הלב שלו מוקדש למשפחה, לחברי הילדות ובתקופה האחרונה גם לחברה (עושה רושם שזה רציני).

הוא שומר מסורת ואפילו שבת (כשהקבוצה לא משחקת).
הענווה היא התכונה הבולטת ביותר אצלו.

לא תראו אותו מתערבב, לא מיחצן את עצמו, לא מלין ולא מתלונן. התירוצים לא מופיעים בלקסיקון שלו - הוא טיפוס שלוקח אחריות על עצמו ועל עצמו בלבד.  

במהלך המשחק ניתן לראות אותו מעודד את חבריו להגנה, הוא טופח להם על השכם, מחליק ידיים, מחבק, מפרגן, מנחם ומגבש אותם כיחידה כאחת.

עבורו החברות היא ערך עליון וכך הוא מתנהג גם עם שחקניו לקבוצה.

התכונה הבולטת של אופיר מרציאנו היא השקט הנפשי שהוא מפגין – לא תראו אותו מעולם מתלהם, מעליב או מאשים אף אחד – כולם טובים, כולם אחים לנשק וכולם למען כולם. סוג של קודים שאנו רואים ביחידות נבחרות בצבא ואופיר משריש אותם בסביבתו הקרובה.

יש לו מבנה מושלם של שוער – הוא מתנשא לגובה של 1.94 מ"ר, מבנה גופו מוצק ורחב. החיסרון הבולט אצלו היא בעיית הקשב והריכוז, בעיה מולדת שהפריעה לו להתפתח מוקדם יותר וגרמה לכך שהוא ספג בעברו שערים שטותיים הנובעים מחוסר ריכוז.

על בעיה זו הוא התגבר וממשיך להתגבר באמצעות עבודה אישית עם מומחים לנושא ומומחים מנטליים.

בכלל אופיר הוא ספורטאי שעובד קשה, עוד מילדותו. הוא מאמין בעבודה קשה וכשהיא לא מניבה פירות, אז המסקנה שלו שהוא לא עבד מספיק קשה.

המודעות העצמית שלו גבוהה, הוא מקפיד לחפש את האלמנטים הפחות חזקים אצלו ושואף לשפר אותם. מעולם לא תשמעו אותו מחמיא לעצמו, תמיד תשמעו ממנו מספר - מה עליו עוד לשפר כדי להיות טוב עוד יותר.

לנגד עניו של מרציאנו (למרות שהוא מעולם לא אמר זאת) עומד אביו, גקי מרציאנו, בלם עירוני אשדוד, כשרון ענק שלא הגיע לרמות הגבוהות של הכדורגל הישראלי כי לא היה מי שידחוף אותו וישבור לו את תקרת הזכוכית של עירוני אשדוד (אז בליגות המשנה). מרציאנו האב נחשב פספוס גדול בכדורגל, הג'וניור לא מתכוון לפספס את ההזדמנות הנדירה שעומדת לפניו -  להיות השוער הלאומי, חותמת של כבוד שתהווה סיפור לנכדים – ("סבא היה שוער נבחרת ישראל"), שתפאר את מורשת מרציאנו הפטריוטית, שתגדיר את הפספוס של האבא כלקח שהביא להצלחת הבן.

אם יש מושג "מגיע" בכדורגל או בחיים בכלל, אז המגיע מכוון לאופיר שמייצג עבורי את הישראלי היפה ודגם לחיקוי לכל ספורטאי ואזרח ישראלי. אין דמות נכונה יותר להיות שומר השער של הנבחרת הלאומית.

כל שנותר הוא – להחזיק לו אצבעות בהמשך הדרך שיצליח ויביא כבוד לעצמו, למשפחתו, לעיר אשדוד ולמדינת ישראל.

עוף גוזל, חתוך את השמיים