אשדוד

המגזין קורא לכל מי שרואה עצמו נפגע משיטות הגביה של החברה, ומוצא עצמו חסר אונים כשדורשים ממנו חובות, שצצים לפתע, שיפנה אלינו, כדי לשים סוף- סוף, סוף לתופעה. פרטי ההתקשרות בסוף הכתבה.

באשדוד כבר למדו להתייחס ברצינות למכתב התראה המבשר על חוב קיים בארנונה. במקרה כזה יש לשלם את החוב ומיד לפני שהמעקלים יחליטו לבקר * לחוק אין משקל, גם לא לכללים בסיסיים של אנושיות והתחשבות * האם הפעילות של אנשי ’מילגם’ חוקית? במקרים רבים התשובה ברורה: לא ולא.

הדפיקות שנשמעו בפתח הצליחו להחריד את הבית משלוותו. גב’ ו’ שהייתה עסוקה בקיצוץ הבצל והשלכתו לשמן המבעבע במחבת מיהרה לקנח את ידיה ולרוץ לעבר הדלת. במהלך הצעידה הקצרה היא הספיקה לשלול את כל התרחישים. הילדים? לא, הם עדיין בלימודים. הבעל? הוא היה נכנס עם המפתח. שכנים? מבקשי צדקה למיניהם? איש מהם לא היה מתנפל על הדלת בנקישות שמזכירות סיפורי אימה מימיו האפלים של המשטר הקומוניסטי.


בפתח עמדו שני גברתנים שהופעתם לא בישרה טובות. מהמבע האטום שעל פניהם היא הסיקה שאחת מהשתיים: או שאחד מבני המשפחה יצר קשר, בלי ידיעתה כמובן, עם האויב האיראני והצמד שיזדהה בודאי כנציגי השב"כ נשלח כנראה לבצע חיפוש בדירה. הברירה השנייה היא שמישהו פה הסתבך עם העולם התחתון. מה שברור, שלא מדובר בביקור חג.

כנראה שהאופציה השנייה דווקא הייתה די קרובה. הצמד התברר כנציגות של חברת ’מילגם’ שלאחרונה מטילה את חיתתה על העיר אשדוד, כאשר השיטות שבהן היא פועלת דומות להפליא לסגנון הפעולה של המאפיה האיטלקית. גם במקרה דנן השניים לא הרבו בדיבורים והם תבעו להיכנס לדירה במפגיע.

’סליחה?’ תמהה הגברת הרועדת. ’בעלי לא כאן, אזעיק אותו ואז תיכנסו’. אך המחאה לא זכתה אפילו לתגובה. השניים כבר עמדו במרכז הסלון כשהם סוקרים מה כדאי לקחת. מתלבטים בין המערכת הסלונית של השולחן הכיסאות והספה לבין ארון הספרים. "באנו לעקל", הם הודיעו כאילו מדובר בנוהל שגרתי של תיקון פיוז בארון החשמל. "ניקח את השולחן ונלך".

כאן התברר שהקצף יצא בשל החוב לעיריית אשדוד על ארנונה שלא שולמה במועד. החוב המקורי עמד על 1,400 ש"ח שטרם שולמו מאחר ובעלי הדירה הגישו בקשה להנחה והם ציפו שההנחה תאושר, כשבמקרה זה יעמוד חשבונם על זכות ולא על חובה. אך במילגם – חברת הגביה שנשכרה לבצע את פעולות הגביה בידי עיריית אשדוד – לא יודעים חוכמות. את החוב יש לשלם, ולאלתר. אם לא – יעוקלו השולחן והכיסאות והספה והארון עד לכיסוי המוחלט.

בינתיים הגיעו הילדים ואת בהלתם למראה הגברתנים המתהלכים בביתם כבתוך שלהם אפשר רק לתאר. הבעל שהוזעק ניסה לדחות את רוע הגזירה, ולשווא. ההסברים לא עזרו. הכיסאות כבר הועמדו האחד על השני והם הובלו לכיוון הפרוזדור. "אנו יוצאים מפה עם התשלום המלא. אם לא - נסתפק ברהיטים", אמרו בשפה שאינה  מתפרשת לשתי פנים.

משכלו כל הקיצין נשלף פנקס הצ’קים. אין ברירה, יחכו להנחה, וכשזו תאושר הם יחלו לרדוף אחרי העירייה שתחזיר את היתרה (מה שלא יקרה. הכסף יוחזר בצורה של זיכוי להבא, כמובן). אבל הסיפור טרם נגמר. כמה אתה עומד לרשום בצ’ק? התעניין המעקל. כששמע שהסכום עומד על סכום החוב,1,400 כזכור, הוא מיהר להבהיר: מה פתאום. לסכום יש לצרף עוד מאה שישים ש"ח דמי התראה, ועוד ארבעה מאות ש"ח דמי טיפול. לא ידעת?

מר ו’ ניסה להתווכח, אך מהר מאד הוא הבין שהניסיון נועד לכישלון. הילדים צרחו בבעתה, השכנים התאספו והמחזה היה רחוק מלהיות נעים. ביד רועדת נרשם הצ’ק שהסתכם בסך של 1,960 ש"ח ורק אז ניתן היה לנשום לרווחה. הסיוט של השעה האחרונה הסתיים סוף סוף גם אם הוא הותיר אחריו נזקי טראומה

את המחזה הזה חוו על בשרם מאות מתושבי אשדוד. בעיר כבר לא מתייחסים שלא ברצינות למכתב ההתראה שמגיע מהעירייה, בפרט אם הלוגו של מילגם מתנוסס עליו. שמה של החברה ומעלליה הולכים לפניה ולא לטובה, והתיאור המצמרר דלעיל לא יפתיע אף אחד מהקוראים המתגורר בעיר. מי שלא חווה את האירוע בעצמו שמע זאת מהחבר או ראה אצל השכן.

הצרה החלה לפני כשנתיים. עיריית אשדוד, שכמו כל רשות מקומית מבקשת להגיע למקסימום אחוזי גביה, מצאה דרך קלה להתמודד עם תופעת החובות שאינם נפרעים. לאחר שהתקבלה התקנה לפיה נאסר על רשות מקומית לנתק מים לחייבי ארנונה, עמדה העירייה בפני שוקת שבורה. אך לא לזמן רב.  העירייה הכניסה לשירותיה את חב’ מילגם שעושה עבורה את העבודה השחורה ובהצטיינות רבה.

מתברר, כי מילגם מציעה את העמלות הנמוכות ביותר ומשום כך היא זוכה במכרזי הרשויות המקומיות, כשבשורה התחתונה העירייה תרוויח ממנה יותר. זה שבחברה לא שמעו על מושג ששמו שירות ואפילו לקבל מענה טלפוני הוא דבר שממש לא מובן מאליו, לא מטריד בצורה מיוחדת את דיירי רח’ הבונים 1.

ומילגם אכן מספקת את הסחורה, ובגדול. בעיריית אשדוד גאים בעובדה שההכנסות בשנה האחרונה עלו בצורה חדה על הקודמות לה. הכסף הגדול זורם ובקלות ובעירייה עוצמים עיניים מול המראות המצמררים ואוטמים אוזניים מצעקות התושבים שמוחים על השיטות שבהן פועלת החברה, שאצלה אין קווים אדומים ואין כללים. כל האמצעים כשרים למען המטרה. ומהיכן יחיה ירק זה? לשם כך נועדו דמי הטיפול ודמי ההתראה, או איך שלא תקראו לזה. זו הסיבה שהחברה תשתדל לשלוח את נציגיה לכמה שיותר ביקורים, מאחר שכל ביקור כזה מניב את ההכנסה המשמעותית של החברה.

חברת מילגם אולי יכולה לנופף בכך שהיא פועלת בהתאם לחוק הגביה, אך לכאורה עצם פעילותה מנוגדת לחוק. בפס"ד תקדימי שהתקבל לאחרונה בבית המשפט בחיפה שם הוגשה תביעה נגד חברת גביה דומה, קבע בית המשפט כי פעילות החברה עומדת בניגוד גמור לחוק. חברות הגביה לסוגיהן (כיום מי שפעילות בתחום הן בעיקר ’מילגם’ שרכשה את ’מתאר’ וכן ’מגער’) פועלות מכוחו של חוק מנדטורי, שאינו עולה בקנה אחד עם חוק כבוד האדם וחירותו.

"חשוב לדעת שכל מי שיפנה לבית המשפט בתביעה נגד מילגם שאנשיה פרצו לביתו ובודאי במידה והם עיקלו חפצים – יצא וידו על העליונה", אומר לנו מומחה בנושא. "לרוב, תושבים שמגלים בביתם נציגי הוצל"פ שמאיימים לסחוב חפצים ממהרים לשלם ולהיפטר, אך מי שידע לעמוד על שלו והוא יתבע את החברה בבית משפט, יכה את החברה שוק על ירך".

אם גם בכם התעללו, תפנו אלינו:

בטלפון 08-8522666 (ימים א-ה 8:30 עד 16:30)
בפקס 08-8522660
בדוא"ל
news@hamagazin.co.il או ישירות לכתב: oferashtoker@gmail.com